הסיפור שלהם , בלי סודות

בפרק  הקודם :

..הוא התחיל את התחרות .. הוא זה שהתחיל את המלחמה ביניהם . הדברים מסתבכים .. הוא מציע חברות לחברה הכי טובה שלה . היא מסכימה .. הוא קורה לה שרמוטה והם רבים .

היא - בת 8 מבולבלת .. לא יודעת מה היא מרגישה ... כאב .. קינאה ...

הוא - בן 10  הפך את אהבתו לשנאה .. בלי לדעת עד כמה זה יפגע בו בסופו של דבר ..

 *

אני  : '' קוקי ! אמרתי לך לסרב לו ! את לא הקשבת לי ! אי אפשר להחזיר את הזמן לאחור אבל רק שתדעי להבא להקשיב לי יותר .. תביני , הוא לא בן אדם שאת יכולה לסמוך עליו , הוא יכול לבוא לך בטוב ואז לדפוק לך חרא לפרצוף . ''

קוקי עושה ת'עצמה כאילו לא איכפת לה .. היא מחזיקה יפה מאוד אבל מי אם לא אני יודעת .. מה היא מרגישה באמת . ראיתי איך קשה לה . ראיתי שאם אני אתחיל להאשים אותה , ולהזכיר את הטעות שלה , היא תשבר .

עזבתי את העיניין , הייתי לצידה . היא עברה את זה כמו גדולה . הכל התחיל .. לא תיארתי לעצמי עד כמה שהוא לא יודע להפסיד בכבוד . נזכרתי איך שזה התחיל יפה .. חברים .. אס אם אסים כל היום .. ואני מסננת .. הבנתי שטעיתי אבל הוא כבר לא קיבל  אותי . הם הפסיקו לבוא לבקר .. כשראינו אותו ואת החברים שלו תמיד התעלמנו . והגיע רגע שנשבר לי . למה מי הוא שבגללו חברה שלי תפגע . לא חשבתי על עצמי בכלל . הרגע בו הוא קרא לה שרמוטה נשאר בראשי ולא יכולתי להיפטר מזה . החלטתי לנקום בו בגדול . הוא התחיל אם זה , אז למה שאני לא אמשיך ? גם ככה אין דרך חזרה . וכשיש סיכוי לנקום , אני תמיד אנצל את זה . התחלתי ללכת למקומות שידעתי שהוא יהיה שם . דיברתי אם קוקי על ''החבר שלי '' .. שהיה בעצם לא יותר מאשר תוצאות הדימיון המפותח שלי . ראיתי את הכעס בעיניו , ראיתי שהוא הבין מה אני עושה וגם הוא לא שתק . בדבר אחד הינו דומים - שנינו לא יכולנו לוותר ולתת לשני לנצח . הוא ניסה לתפוס אותי על שקרים , הוא לקח לי את  הפלאפון באמצע שדיברתי אם ''החבר '' . כל הזמן התחמקתי ממנו והצלחתי להחזיק ככה כמה שבועות . יום אחד פישלתי , הוא הבין שאין בעצם שום חבר , שאני  פשוט מנסה לגרום לו להתעצבן . זו היתה הטעות השניה .. הוא כל כך כעס .. הוא ראה שאני מסוגלת להחזיר ופתאום היה לו צורך להכעיס אותי פי שתיים . הוא קילל , הוא העליב ופגע בי אם דברים שרק הוא ידע .. כי גם לנו .. הינו לפעמים רגעים יפים .. כשיבשנו ביחד ודיברנו על הכל .. היתי פתוחה מתמיד כי הרגשתי בתוך הלב שהבן אדם שישב מולי לא אבגוד בי לעולם . אך טעיתי . זה קרה ובגדול . הוא ניצל את זה ..  הוא הצליח לפגוע . ואני ראיתי שהייתי תמימה . הוא ידע עליי הכל . ואני עליו כלום . הוא היה מסתורי וזה מה שהדליק אותי . זה גרם לי לספר לו עוד ועוד בלי ששמתי לב . ככה עברו כמה חודשים .. בריבים .. הם באו כמה פעמים ,, הוא והחברים שלו  , הם התעללו בנו , הם פגעו וקיללו וראו את המלחמה שהייתה בין שתי הקבוצות . כבר לא ידעתי מה לעשות . עד שהפתרון הגיע בלי ששמתי לב . בכלל לא קישרתי את זה אליו . ההורים שלי החליטו לנסוע לבקר את הקרובים שלנו ברוסיה . טיול נחמד , אם כל המשפחה . אפילו לא חשבתי להגיד לו את זה . אם לא איכפת לו ממני אז למה שידע ? אבל זה הגיע אליו . להפטעתי הוא הגיע אליי ושאל אותי אם זה באמת נכון . באותו רגע שנינו לא חשבנו על הריבים , על הסיכסוכים ועל התחרות בין שנינו . ישבנו לדבר כמו פעם .. אני מדברת והוא לא מוציא מילה . רק מקשיב .. וקולט כל פרט עליי כאילו רוצה לדעת עוד ועוד . סיפרתי לו שאני נוסעת רק לחודש . זה העציב אותו . אם הייתי מתייחסת אליו כלאויב היתי מוצאת דרך להכאיב לו אם זה . אבל לא יכולתי . המצב שהיה , משך אותי לדבר איתו יותר ויותר . ראיתי שאני חשובה לו . והוא חשוב לי לא פחות . הרגעתי אותו , אמרתי שכל הזמן אני אחשוב עליו . לא שיקרתי . ישבנו לילה שלם , הוא נשען עלי ,  .. הוא לא רצה שאני אעזוב . הוא אמר שלא יצליח לעבור את התקופה בלעדיי . לא אמרתי לו כלום . לא על הריבים ולא על המלחמה . פשוט הייתי עצמי .. בלי סודות , בלי תחרות . לב אל לב . נפרדנו כמו אנשים שמכירים זה את זה שנים . התחבקנו , לא יכולתי לעזוב אותו , והוא לא נתן לי להשתחרר  מזרועותיו . נישקתי אותו בלחי .. הדמעה שלי הודיעה לו על זה שאני אתגעגע אליו . והמבט העצוב שלו הראה לי שהוא יתגעגע אליי לא פחות . הוא הלך .. עליתי לבית . חשבתי על מה שקרה עד הבוקר . לא נירדמתי . נזכרתי בעיניו .. שהיו כל כך עצובות .. אבל הן לא בכו . הוא אף פעם לא בכה לידי . כנראה שהתחושה של ריב היתה אצלו עדיין בראש . אבל הוא לא הראה את זה .. וגם אני .