|
כינוי:
אֵיְן. בת: 36
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: | 5/2008
דיוק.
אני לא מצליחה לישון.
אתמול האייפוד הגיע, עוד עשרה ימים אתה חוזר ועוד שלוש-עשרה אני בורחת ועוד עשרים אני חוזרת. ועוד חודשיים ויום אני הופכת לרכוש צה"ל, שלא נשכח.
האמת היא שהשבוע האחרון חלף עליי ביתר אופטימיות והביא עמו הרבה דברים נחמדים מאד שעשו לי טוב על הלב וגרמו לי לתהות לשנייה האם קארמה הואילה בטובה לחזור למחוזותינו. וגיליתי שזהו לא מיתוס כלל, באמת שיש אנשים טובים באמצע הדרך. זרים שיכולים להציל את עולמך במעשה פשוט כמו להחזיר את תעודת הזהות והחופשי-חודשי ששכחת בטפשותך על האוטובוס. אכן, יש גם כאלה.
ויתרה על כך, יש אנשים שפגעו בך בעבר או שהקשר ביניכם ניתק שיכולים בכמה מילים פשוטות להפוך ערב רע לכזה מעולה. בין אם הם פונים אליך ונותנים לך את האור הירוק להכנס בהם ולשפוך מה שיש לך על הלב בשביל שבסופן של החמש דקות הללו תזכה לקתרזיס מוחלט ותחושת עליונות, ובין אם הם גורמים לך להרגיש רצוי בדיוק בצורה הנכונה בשביל להרגיע איזה גירוד פנימי שיושב לך על הלב.
וזה מה שהיה לי השבוע בסופו של דבר,
מכרי עבר טובים ורעים שעשו אותי למעט יותר מאושרת. וחברי הווה שמוכיחים עצמם פעם אחר פעם כחברים אמיתיים גם מחוץ לכותלי הפאב.
ובכל זאת אני נותנת לעצמי לחכות קצת לפני שאני משקיעה יותר מדי חזרה. לשם מה קיימת ההסטוריה שלי אם לא למדתי ממנה דבר?
ואולי כל הטוב הפתאומי הזה בא להקל על הטראומה שוודאי תהיה לי כשאראה אותך בפעם הראשונה מזה הפרידה ומזה חודשיים.
מזה אני יודעת שאני מפחדת, ואני לא מצליחה לצפות איך אני אגיב.
עוד כשלוש שעות המשמרת שלי מתחילה, ועוד כארבע-עשרה אני נפגשת עם עוד מכר עבר שלא ראיתי כבר שלוש שנים.
והכל מדוד.
יום טוב שיהיה.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
