לכמה מהחברות יש נטייה אובדנית רצח.. לא בריא לא בריא.. טוב.. שיהיה.. אז החלטתי שאין טעם שאני ימות בלי שלהלוויה שלי לא יבואו מלאאאא אנשים.. מלאאאאא..אז אם אני מתה.. אני משאירה פתק עם הסיסמה למסן אייסי ובלוג ככה שכול העולם ידע שמתתי.. זה אולי אנוכי אבל.. לפחות שאני ידע שאני חשובה למישהו חוץ מלמשפחה שלי.. אני רוצה שכולםם יבואו.. לא כיף למות לבד.. :/ למה עכשיו אני רושמת את זה? טוב.. כי לא בטוח שאני יחיה כולכך הרבה שנים ושהרצונות שלי לא יתגשמו.. לפחות עכשיו אתם יודעים אה?

נכון השיר forever young? אז המשפט Let us die young or let us live forever "מבטא באופן מושלם מה שאני מרגישה.. רק שאני לא רוצה לחיות לנצח.. זה כואב לאבד אנשים שמתו.. גם עכשיו זה כואב אפילו שהם לא מתים והם פשוט נעלמים.. זה כואב.. ולחיות לנצח בהרגשה של החמצה? לא תודה..

בשנייה שאני מסיימת עם הצו ראשון אני חוזרת לעשן.. רוב הסיכויים שיביאו חשיש ולא רק קנאביס... נימאס לי לשתות אלכוהול..כן.. אני מודה.. זה הכול כדי לברוח מהמציאות.. הרבה אנשים מתכחשים.. אני לא.. אני די מתחרטת שבאתי לעולם הזה.. אבל אני לא מתחרטת שהכרתי מלא אנשים בחיים שלי אנשים די מדהימים.. כן אני מדברת כמו זקנה.. אבל בגילנו אנשים מנסים כולכך הרבה ובפרק זמן קצר וחווים מלא דברים.. עד ש.. אפשר שלהגיד שמיצינו הכול.. כימעט הכול.. במקרים מסויימים. אפילו יותר מאנשים מבוגרים.. וממה אני בורחת? מעצמי.. מחוסר היכולת המוחלט שלי לומר מה אני באמת חושבת.. אני מבליגה.. וממשיכה לתת לאנשים את הנשמה.. ובסוף זה פוגע בי.. ואני? מבליגה.. וסובלת... בגלל זה יש לי נטייה לאהוב את עצמי.. "אם אין אני לי.. מי לי"...

מה נותר לעשות? לסבול.. אני לא רואה שום דרך שאני מועילה/הועלתי למישהו... אני רק צרות זיבולי שכל ודוגמא רעה לאנשים..

פוסט דיכאוני.. סורי..