דבר ראשון זה אחלה שיר..

דבר שני זה מבטא כולכך הרבה דברים שאין לי שמץ מהם.. אני עצמי לא מבינה.. כאילו משהו צובט לי ת'לב..

יכול להיות שאח שלי באמת חסר לי? אין לי עם מי לדבר יותר.. אין מי שיעצבן אותי בתדירות גבוה, אין מי שיגרום לי לבכות מהשטויות הכי קטנות.. כן אולי זה ילדותי וזה הכי לא גיל 17 אבל זה אח שלי.. ולא אני לא מודה בזה שהוא חסר לי..זה רק יכול להיות..

מה יכול חוץ מזה לצבוט לי את הלב.. משהו לא מסתדר לא יושב בנוח.. אולי הצבא? שאין לי שמץ מה אני יעשה שם.. או הלימודים שאין לי מושג איך אני יסיים אותם.. אני ממש לא מבינה מה כולכך איכפת לי מזה כי אני אף פעם לא מתלוננת על זה.. רמת הביטחון שלי ירדה? כניראה שלא.. אני מרגישה חוסר של משהו.. משהו חשוב שכניראה קשה לי להודות בו בפני עצמי... אולי קשה לי שיש אנשים מסויימים שמתעלמים ממני או לא זמינים אלי שאני צריכה אותם.. כניראה עכשיו אני באמת מרגישה את החוסר הזה של להיות לבד.. טוב זה היה צריך לבוא מתישהו..

וזה מעייף אותי כולכך... המחשבות... החיים.. האנשים..הדיבורים..הפוזה.. אני..

אני פשוט רוצה שהכול יהיה איך שצריך להיות...

so why dose my haert feel so bad?