האיש מהטלויזיה מחייך אליך אי שם בבית,
אני יודעת בדיוק מה אתה עושה בשעה הזאת.
בבוקר אתה קודם כל משפשף את העיניים, פעמיים,
ואז לאט לאט קם, ודורך קודם כל על רגל ימין.
ואתה מסביר בחיוך שאתה "יודע שהיום הזה יהיה טוב".
אחר כך אתה הולך לשירותים ומתארגן כמו כל אחד,
אתה שם את הבגדים שאני אוהבת את איך שהם נראים עליך,
אתה אוכל ושותה,
אתה נותן לי נשיקה על הלחי במסדרון, רפויה כזאת,
ואני מריחה את הריח שאני כל כך אוהבת.
את הריח שלך.
ובבית ספר אתה יושב בשיעור, וכשהמורה מכתיבה אתה מתרכז,
אתה קצת מכווץ את המצח בלי לשים לב,
אני שמתי לב.
בהפסקות כשאתה שותה מהברזיה
אף פעם לא נרטב לך מסביב לפה,
וכשאתה מלווה אותי בחזרה הביתה אתה אף פעם לא שוכח לחבק אותי.
אתה מתרחק ממני שהתיק תלוי על הצד, זרוק לך על הכתף.
האסמסים שלך תמיד מעלים חיוך,
וכשאתה מתקשר אני תמיד צוחקת.
אתה לוחץ על המקשים מהר, אתה יוצא למגרש מדי פעם בשעה 5.
אני אוהבת לראות אותך בועט, צוחק, רץ.
אני אוהבת לבוא איתך למשחקי כדורגל, לדרבים,
ואני אוהבת כשאתה מתעצבן כשהקבוצה שאתה כ"כ אוהב מפסידה.
אתה לא רואה הרבה טלויזיה, אבל יש איזה 3 תכניות שאתה לא מפספס.
אתה אוהב לנגן, אני מכירה את הפריטות שלך,
אני מכירה את כל המפרטים שלך ואת כל הצלילים בתופים שלך.
פעם ראיתי שיר שכתבת.
אני זוכרת את המילים שלו טוב טוב.
אני מכירה כמעט בעל פה את תיקיית השירים במחשב שלך,
למרות שהיא כל הזמן מתעדכנת.
אני אוהבת להיות אצלך בחדר,
יש בו משהו שגורם לי להרגיש בבית.
איך שאתה מסדר לי כיסא ליידך ובסוף שנינו יושבים על המיטה.
כשאתה מתארגן ליציאות אתה תמיד הבנאדם שאפשר לסמוך עליו,
לוקחות לך בערך 7-10 דקות להגיע, איחור קטן.
אתה אף פעם לא שוכח כלום בבית.
בטיולים של הצופים אנחנו יושבים ביחד באוטובוס,
ואני אוהבת שאתה לא נרדם באוטובוס אפילו אחרי טיול 5 ימים.
אני יודעת שקצת לפני שתלך לישון תשלח לי אסמס לילה טוב,
ואני אחייך בשקט ואשלח לך שאני אוהבת אותך,
ואני יודעת שאחרי זה גם אתה תחייך,
ואז שנינו נרדם.
עכשיו האיש מהטלויזיה מפסיק לדבר,
ואני יודעת מה תעשה עכשיו.
מיכל הקטנה.
("אני ואתה, אז יבואו כבר כולם.")
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
מיכל הקטנה.
