גיא יושב בחדר מסתכל לי בדיסקים,
ממלמל קצת פה ושם,
אני כ"כ רחוקה מזה.
והשם שהוא אומר, לפעמים נדמה לי שזו הרוח שבחוץ,
שהקור המתחמם של החורף עוטף אותי,
שאני אוהבת לשבת איתו בחדר כשהוא ממלמל ומסתכל.
ואז הוא מתיישב ליידי ומתחיל החלק הנעים,
והוא אומר את המילים הכי יפות ואז אנחנו צוחקים מעצמנו,
אבל לא עלינו.
גיא אומר שחורף בישראל זה לא אותו דבר,
אני מאשרת, אני אוהבת את האביב,
ואז הוא מחייך בשיניים מושלמות ואני אוהבת אותו.
-
גיא הולך לבית ספר ואני רואה אותו בכיתה,
אני שותקת והוא משפיל את המבט,
אני קרובה אליו יותר מתמיד והוא רוצה יותר,
ואני אי שם קבורה בספר מתמטיקה,
ושמה לב לכל תנועה שלו,
וכשהולכים הביתה הוא נותן לי נשיקה קרירה על הלחי,
ואני מחפשת מה לומר,
והוא כבר הולך הביתה.
גיא אומר שהוא רוצה להיות מאושר איתי,
אני מאושרת, במיוחד עם גיא,
ואז אני בוכה בדמעות שקופות ואני אוהבת אותו.
מיכל הקטנה.
("אמנם אין אהבה שאין לה סוף")