הגשמה עצמית?

ערן. והחיוך הזה שלו. ואיך לא אמרת, לעזאזל.

ערן שצוחק אליך מהתמונה, שמישהו ייגרום לצחוק כמו שהוא גרם לך,

איך, איך?

ערן שלמדת איתו ביסודי, ובחטיבה, ובתיכון, ולמדת ממנו,

וערן שידע הכל. ידע הכל, חוץ מדבר אחד.

ערן שהסתכל עליך וצחק כשאמרת משהו טיפשי,

שחיבק אותך כשהיית צריכה,

שלא הבין.

ערן, המוכשר הזה, שהיה אהוב על כולם,

שרץ הכי מהר בשיעור ספורט,

שעשה דברים שגרמו ללב שלך לבעוט חזק.

ערן שלא הצלחת לומר לו,

הבטחת שתגלי לו.

הבטחת לעצמך שתגלי לערן שאהבת אותו.

איך לא אמרת?

נתת לו להתגייס, והבטחת שהנה - בחופשה הראשונה שלו מהצבא את תגידי לו,

כמה שאת אוהבת אותו.

חיכית שהחופשה הזאת תגיע,

אבל הוא אף פעם לא חזר.

ערן שכמעט היה שלך,

ועדיין צוחק אליך מהתמונה,

איך לא אמרת?

מיכל הקטנה.

("ובתמונה הישנה, אהבתי הראשונה.")