הגשמה עצמית?

פעם בכמה זמן אני עושה לעצמי מבחן.

אני מתאר לעצמי שכולם כבר יודעים, בטח גם את,

אני מרגיש שזה מה שעוזר לי לדעת מה אני רוצה.

למבחן הזה יש מטרה מסויימת,

לראות אם אני יכול.

דווקא כשאני כ"כ מאמין שאני יכול - אני עושה אותו,

לפעמים התחושה נכונה,

לפעמים אני נכשל.

והכי אני שונא לקבל 54...

אבל זה קורה גם לי, אני לא אשם, המבחנים האלה כ"כ מכשילים.

וכשקמתי בבוקר לפני שבועיים-שלושה שבועות,

ידעתי מה המבחן הבא.

המבחן הבא יהיה את, להיות איתך.

הפעם אמרתי לחברים לקחת צעד אחורה,

זה המבחן הכי מאתגר שעשיתי,

ואפילו לא התכוננתי.

הוא כמו בגרות כזאת בשבילי,

סוג של סגירת מעגל.

אז כבר שבועיים-שלושה שבועות שאני מנסה ללמוד את החומר,

כלומר, אותך,

ולדעת אותו בע"פ.

עכשיו, תביני, אני לא רוצה לבוא אליך בטענות,

אבל את כ"כ מסובכת!

אני לומד ונדמה לי שכל פעם נוסף חומר חודש,

אני משנן בע"פ וזה יוצא לי מהאוזן,

אני אוהב אותך וזה מרגיש כמו שאף פעם לא הרגיש.

ולא, זה לא המבחן הראשון של "את" שעשיתי,

אבל הקודמות שהיו ה"את" הזמנית שלי היו הרבה יותר קלות,

חוץ משתיים או שלוש שהכשילו אותי,

אבל מיד הוכחתי את עצמי במבחן הבא ושמרתי על הממוצע הגבוה שלי במבחנים.

איכשהו את הופכת את המבחן הזה למסובך,

אז חשבתי, אולי תבואי ותעזרי לי להתכונן?

התאריך של הבחינה הוא בעוד פעימה,

ואני חושב שההצלחה תגיד הכל.

ואת לא באה, את לא באה,

וידעתי כי אני מכיר אותך.

אז אני שוב אבוא אליך, ואפול?

ואני אגיד לעצמי שאולי את לא ה"את" הכי מוצלחת שלי,

ושכדאי לעבור הלאה..

אבל השורשים האלה שמחברים אותי אליך -

כאילו לעולם לא נעלמים.

היי את,

באה לפה הרבה?

מיכל הקטנה.

("i can wait forever.")