הבלוג הכתום של נועם

הגיעה שעתי, וגם אני זכיתי היום להתייצב בלשכת הגיוס של עיר מגוריי.

ב7:07 בבוקר כבר עמדתי בשערי הלשכה בהתרגשות וציפייה,

אבל החיילים בלשכה הם, כידוע, ג'ובניקים, ולכן מצאתי את עצמי

מחכה ליד הדלת ביחד עם עוד כמה משכימי קום חמודים שכבר

עמדו שם.

לשכת הגיוס היא מקום מלא בתיכוניסטים מתרגשים, חלקם רוצים להתגייס,

לחלקם זה רק עוד נטל שצריך לעבור, וחלקם ישאירו את בטחון המדינה בידיים

של אנשים אחרים. אבל אווירת ההתרגשות הכללית, של משהו חדש, התנסות שעוד לא הייתה,

ארגון גדול ולא מוכר, מדביקה את כולם, ולאן שלא תסתכל תראה תיכוניסט מתרגש ברמה

זו או אחרת.

הצבא הוא ארגון מאוד יעיל יחסית לארגון בגודל שלו, לכל דבר יש סדר, פקודה ומיקום מסויימים.

ולכן לא מצאתי את עצמי משוטט בחוסר מעש או בחיפושים אחרי כל מיני חדרים נידחים בבניין

הלשכה. לא חיכיתי בשום תור למעלה מדקות או אפילו שניות ספורות והכל תקתק כמו שעון שוויצרי.

בגלל זה נראה לי שאני וצה"ל נסתדר יופי. אני שונא סרבול וקיבעון מחשבתי(מה שסביר להניח שאני

אפגוש בהמשך מערכת היחסים הארוכה שהולכת להיות איתו) אבל בנתיים, בניגוד לכל האיומים,

עוד לא פגשתי אותם.

אבל אם מדברים על מערכות יחסים, אז קשה לי עכשיו עם מיטל.

כניראה שזאת איזשהו בעיה אצלי. איזושהיא תפישת עולם ששמה 

את המערכת יחסים הזו במקום גבוה מידי , לפני כמעט הכל.

היום גם לי היה אחרי צהריים פנוי, ביו מבחן במתמטיקה לצו ראשון, קרה מקרה מוזר וגם לי היה אחרי צהריים פנוי.

אז כמובן, ישנתי, ואז גם תיקנתי ביבליוגרפיה של משהו שאני צריך להגיש(לשטות הזאת יש מבנה כ"כ ספציפי :S).

אבל גם יצא לי לחשוב.

אני הגעתי למסקנה.

כשאתה מעליב בחורה, היא תבכה, ותנקום ותתעלם ותהיה הכי קשה בעולם.

עד כאן לגיטימי. תהיה חמוד, תרגיע, תתנצל, יהיה בסדר(או שלא).

אבל שכהיא תפגע בך, אם תראה את זה שנפגעת, תגלה שזה מעליב שנעלבת ממנה.

גם כן. מניפולציה רגשית מעצבנת.

לא נורא. נחייה.

מסתבר שאפילו שחסרה שעה, אז עדיין היה שווה... כמו בשיר "יום שמח, יום של הפתעות..."

עכשיו חברה שלי ישנה על המיטה שלי, ערומה.

 יש משהו מאוד שלו באנשים ישנים, כי זה אולי המצב היחיד שלגמרי אין לנו דאגות.

אי אפשר לישון ולחשוב על נפתולי החיים.

אולי רק לחלום, וזה - שונה במהות.

תמיד חשבתי שיש לה לפעמים יופי מלאכי שכזה,

מין משהו כזה שברגעים הנכונים, באור מעומעם,

יכול להיות עוצר נשימה במובן הפיסי של המילה.

היא לעולם לא תסכים איתי על זה.

עוד שעה יש לי מסיבת יום הולדת, אני מניח שיהיה כיף.

בעצם, למה שלא יהיה.