הבלוג הכתום של נועם

מסתבר שאפילו שחסרה שעה, אז עדיין היה שווה... כמו בשיר "יום שמח, יום של הפתעות..."

עכשיו חברה שלי ישנה על המיטה שלי, ערומה.

 יש משהו מאוד שלו באנשים ישנים, כי זה אולי המצב היחיד שלגמרי אין לנו דאגות.

אי אפשר לישון ולחשוב על נפתולי החיים.

אולי רק לחלום, וזה - שונה במהות.

תמיד חשבתי שיש לה לפעמים יופי מלאכי שכזה,

מין משהו כזה שברגעים הנכונים, באור מעומעם,

יכול להיות עוצר נשימה במובן הפיסי של המילה.

היא לעולם לא תסכים איתי על זה.

עוד שעה יש לי מסיבת יום הולדת, אני מניח שיהיה כיף.

בעצם, למה שלא יהיה.