נקודת מבט שונה..

לא עידכנתי... כי פחדתי...

אולי ממישהו מסויים אולי מעצמי....ואולי זה לא בגללו...אולי זה בגלל משהו... אני כבר לא ממש בטוחה...

מה שבטוח הוא שפחדתי...

הבנתי משהו שידעתי קודם לכן גם...

פשוט לפני זה לא באמת הבנתי את זה... ניסיתי לא לעשות טעויות ורק יצאתי סתומה יותר.... כי בעצם ניסיתי לא לעשות טעויות ע"פ הנחיות, על בסיס טעויות של אחרים שכבר עברו את זה ודברים דומים, ניסיתי להישמר מכך.

טעיתי... לא צריך להישמר מכך ע"פ התנסויות של אחרים, צריך ללמוד לשמור על עצמך מטעויות של עצמך ולדאוג שיהיה לך ראש על הכתפיים. אחר אפשר להישרף ובגדול. 

אנשים משחקים באש לפעמים כי הם עדיין חיים בעולם לא מיציאותי ולא מוכנים עדיין להבין שכל מה שקורה להם הוא בעצם מיציאותי ולא משחק. ולא. זה לא קורה רק לילדים ולמתבגרים. זה קורה לכולם. לפעמים הדברים נראים לנו כ"כ מוזרים שאנחנו מסרבים להאמין שהם מיציאותים והם יכולים גם לפגוע בנו אם לא ניקח אותם ברצינות.

ובאמת שחשוב לומר ת'אמת ולהיות אמיתי עם אחרים ועם עצמך, אבל לא תמיד. יותר מידי אמת יכולה לפגוע בנו וסתם להשלות אותנו לרוב.

ניסיתי להימנע מטעויות לומרות שהוזהרתי. אבל לא הצלחתי.

הסתבכתי. יותר מידי.

אני לא יכולה לפרט.

אבל מה שכן אני יכולה להגיד הוא שבישביל ללמוד לחיות עם משהו, אני במקרה הזה בינתיים חייה בפחד ולמדתי לחיות ככה לזמן מה, וללמוד להתמודד עם משהו אבל ברצינות, צריך ראש טוב על הכתפיים וצריך להיות ערני, וקשוב טוב טוב למה שקורה ולקחת את הכל במציאות. לפעמים אנשים יכולים רק להיראות נחמדים וסבבה והכל טוב ונחמד והם יגרמו לך לתת את כל אמונך בהם ואז מתישהוא בכ"ז תבין שטעית, זה יכול להיות במוקדם או במאוחר. לפעמים יותר מידי מאוחר.

פשוט לכו ע"פ המשפט: "נעץ את עינייך בכוכבים ואת רגלייך בקרקע". זה באמת משפט מאוד נכון, וגם חשוב.

ומשהו קטן נוסף...

תמיד אבל תמיד תזכרו שחבר טוב הוא חבר שיהיה איתכם בכל רגע שתזדקקו ו ויעזור מכל הלב תמיד כשצריך, וכשתזדקקו לעידוד ולכתף הוא תמיד תמיד יהיה שם.

אולי כמה באמת הבינו אותי. ואלי יש כאלו שלא מבינים מה בידיוק אני רוצה מהם.

אבל אולי מתישהוא באמת יבינו למה התכוונתי.

אולי בהמשך אני אוכל לספר באמת מה קרה שככה אני חושבת ושאני מבינה את החיים דווקא ככה.

אולי פשוט התבגרתי קצת יותר.

מוזמנים לומר את דעותכים.

כל דעה.

אוהבת 33>.

שוב לא עידכנתי הרבה.... הפעם סתם לא היה לי כוח....

במשך הזמן עבר עלי כ"כ הרבה... אהבה, שנאה, חשק לבכות, לברוח, לצחוק, לשמוח.....

נתחיל מזה שלא מזמן כשיצאתי ל"ביג" לקניות שמתי לב שיש יותר בנים וגברים מאשר בנות ונשים.... ועוד יותר היה מוזר לראות שהגברים נתקעים 3 שעות בתוך תא המדידה וכל שנייה יוצאים ושואלים את אמא שלי שבכלל לא מכירה אותם והם לא אותה אם זה מתאים להם... איזה אחד התלבט בין חולצה ורודה כהה לבין ורודה בהירה..... זה שיגע אותי כבר...עמדתי להעיף אותם משם... עד שאחד מהם סוף כל סוף יצא משם.....

מאוחר יותר בערב עשיתי הליכה עם ליאור.... היה נחמד...חוץ מזה שהוא התחיל לשיר לי באמצע הדרך...חחח

וחוץ מזה שהוא די איטי בהליכות...חח

באותו יום היה גם יום התלמיד ... שהיה משעמם ממילא... לא עשינו כלום.. לא הייתה איתנו אף מורה.. כל אחד והעיסוקים שלו.... זו השנה הכי משעממת והכי גרועה שהייתה לי אי פעם!!... =//

אבל מחר וזהו... החופש הגדול....!!!

ושנה הבאה 95% - 90% שאני עוברת לבי"ס אחר...ניראה לי אני אעבור למכללה בסוף...

שילשום היום עבר עלי די נחמד...

לא באנו לבי"ס בכלל ובבוקר באתי לעדן וממנה הלכנו לבי"ס יסודי (נווה שלום) עשינו שם מן שיעור כיף לכיתה ד'1 ... בגללם כאב לי הגרון והראש ועכשיו אני משתעלת בגלל זה... =/// 

ואז לא היה כוח לחזור לבי"ס אז הלכנו לקניון... אני לפני כן נסעתי עם כרמי לחווה שלה ועזרתי לה להתארגן לסמינר... =]

ומשם לקניון.... עזרנו לעדנו'ק לבחור מתנה לאמא שלה.... אחרי איזה 3 שעות קנינו לה מעמד סיני- יפני כזה לנר עם נר בתוכו וזר פרחים.... יצא יפה...

אני חשבתי לקנות לו מתנה.. סתם משהו נחמד שיכול לגרום לחיוך... אז קניתי לו צמיד יפה כזה וכרטיס ...

בבית החלטתי להתקשר אילו בשביל להיפגש איתו... בסוף הפלא' שלו לא היה זמין בכלל....

ואז אמא שלי באה והוציאה לי הזמנה לתערוכה... נזכרה באמת... אבל זה שימח אותי..אני נורא אוהבת תערוכות... פגשתי שם אמנים נוספים, את האחראית לתערוכה ומורה לאמנים.. מאוד אהבתי את זה.. ניגנו שם גם על פסנתר..יצא יפה... רצו שאני יציג שם גם את היצירות שלי אבל אני מעדיפה שבינתיים לא...

בלילה הוא נזכר להיתקשר אלי... חשב שאני אצא עכשיו באיזה 10 וחצי בלילה... ניראה לי ראה יותר מדי סרטים...

ואתמול כשיאנה שמעה שלא באתי לפעולה שהייתה כי הייתי בתערוכה התחילה לצעוק עלי כאילו היא אלוהים.... על דברים כאלה אני לא סולחת בחיים... ואם כן (ולא ניראה לי) אז אני לא שוחכת אותם....

רק אורי המתוק שלי הצליח לגרום לי לחייך .... תודה אוריי שלי...

 וזה בעצם הכל לבינתיים... ניראה לי...

אוהבת אתכם המוןן... גיבו... 33>33>