נקודת מבט שונה..

והנה התאוריות שוב מוחיכות את עצמן - כתמיד!!

לרוב במציאות ובחלומות- לפחות כך זה אצלי...

פשוט כל חלום שאני חולמת מתגשם אחרי כמה זמן, ואפילו הצלחתי להוכיח לעצמי שזה באמת כך... לומרות שזה נשמע מוזר והזוי טיפה... אולי...   אבל אני כבר התרגלתי לזה...

לא מזמן שוב עברו עלי ימים של זיכרונות ופגיעות.... ואף שניסיתי לדבר עם אותה האחת על זה, אני עדין לא מבינה למה היחס המגעיל הזה ולמה היא שונאת אותי... מצדי הייתי אומרת לה כל מה שאני חושבת ומרגישה בפנים, אבל זה כבר ממש יסבך הכל וכרגיל היא תשחק אותה קורבן מסכן.... ואני ממש שונאת את זה...

וסיכסוך עם חברות... שבסוף השלמנו... אפשר בהחלט לומר - ניראה לי...

וכרגיל כששוב נוחתות עלי אותן ההרגשות, אני מביעה את זה בשירי... כרגיל...

והנה אחד מהם...

את השני אני אכתוב בעידכון הבא שלי....

- חורפי -

יום חורפי,

שוב הגשם יורד,

והשמיים נסגרים.

הרוחות הקרות בחוץ

מקפיאות את העצים והפרחים.

הרגשה שהשמיים נופלים,

והציפורים כאיבדו את כנפיהן.

יום חורפי,

אפלולי וקר.

שוב מוצאת את עצמי לבד

באמצע הסערה,

אין איש שיושיט יד,

ואף לא מבט מנחם אחד.

הגשם ממשיך לרדת,

מרטיב את שערי,

את שפתיי ועיניי,

את בגדי הדקים,

והקור חודר לעצמותי

בעודני שם לבד.

שוב רואה אותך,

כקרן אור קייצית

 ביום חורפי,

כעומד לצידי ולא שחכת אותי.

לא נותן יותר לקור לחדור,

ולגשם להרטיב,

מעביר בי גל של חום בילתי רגיל,

ומחבק חזק- חזק,

עד שהם יעלמו,

ולא ישארו יותר סימנים מהם.

אותם הפחדים,

שהציפו אותי כל הזמן הזה.

פוקחת עיניים ואתה אינך,

שוב הם חזרו,

והדמעה המלוחה נופלת לאיטה

במורד הלחי-

שוב.

ושוב אני שומעת את קולך,

אומר לי לא להיכנע,

זה שתמיד מחזיק אותי למעלה,

"פה זה אסור!"

"רק החזקים שורדים- ואם תרצי-

זה מה שאת!"

רק קולך החרוט בזכרוני,

מהדהד שוב ושוב בתוך תוכי,

מחזיק אותי עדיין פה,

חזקה מתמיד!

זו המשאלה האחרונה!

עד פה להיום, ועידכון נוסף בקרוב מאודד!!... =]

אוהבת המוןן.. =))

גיבו.. =)))