נקודת מבט שונה..

בזמן האחרון אני מרגישה די מיותרת.

נמאס לי כבר לעזור כל הזמן נמאס לי ללהראות כאילו הכל בסדר איתי בזמן שהכל לא בסדר.

כמעט ולא נשאר לי איך להביע את עצמי ...

לולא יאן ונתן ניראה לי בסוף באמת הייתי מתאבדת בגלל כל המב הזה...

לולא עתיבת השירים כבר לא הייתי יודעת יותר איך להביע את עצמי...

כתבתי עוד 2 שירים ...

הייהי רוצה לדעת את דעותכים עליהם..

~ שוב הזיכרונות ~

בא הלילה,

והשמש שוקעת,

שוכבת במיטה

ומתכסה בפוך,

נזכרת בך-

   סבתה יקרה,

בידייך המלטפות את שערי,

את מילותייך הרכות והמלטפות.

יושבת שוב בחשכת החדר,

ורק השקט שורר ברקע.

הדמעות זולגות נופלות לאיטן

אל תוך הדממה.

והזיכרונות שוב מופיעים בתוך החדר-

בתוך החשכה.

אינני מאמינה בכך-

בהודעה הנוראית.

אני מרגישה שאת איתי,

אך עיני אינן רואות אותך.

הנני יודעת שאינך הלכת לשם,

לאותו המקום שבשמים.

את כאן- איתי,

יושבת בחדר ואומרת לי

שאסור לי לבכות.

זוכרת איך שנרדמתי בזרועותייך,

ואת שמרת על-

על חלומי.

איך שקלעת לי צמות,

ושמת סרטים בשערי.

איך שתמיד לימדת

להיות חזקה-

תמיד עם אמונה ותקווה

ולעולם לא להיכנע.

וסתם עוד שיר שפתאום הרגשתי צורץ לרשום אותו כמה שיותר על דף..

ואני חושבת שאני אמשיך אותו בקרוב... אם יהיו לי רעיונות..

~באמצע יום גשום~

שוב פוגשת בו,

שוב באמצע יום גשום,

הוא ניגש

ומילה אחר מילה-

כולו נרגש.

דמעות מתחילות לרדת,

שוטפות את עיניו.

צעד אחר צעד-

נופל על ברכיו.

מחשבה דקה עוברת במוחי,

והוא ממשיך לבהות בי,

בוחן מכף רגל ועד ראש,

ניצוץ מופיע בעיניו,

מזיל רק עוד דמעה אחת,

"נשארת אותה האחת".

גיבו... 33>