לא עידכנתי... כי פחדתי...
אולי ממישהו מסויים אולי מעצמי....ואולי זה לא בגללו...אולי זה בגלל משהו... אני כבר לא ממש בטוחה...
מה שבטוח הוא שפחדתי...
הבנתי משהו שידעתי קודם לכן גם...
פשוט לפני זה לא באמת הבנתי את זה... ניסיתי לא לעשות טעויות ורק יצאתי סתומה יותר.... כי בעצם ניסיתי לא לעשות טעויות ע"פ הנחיות, על בסיס טעויות של אחרים שכבר עברו את זה ודברים דומים, ניסיתי להישמר מכך.
טעיתי... לא צריך להישמר מכך ע"פ התנסויות של אחרים, צריך ללמוד לשמור על עצמך מטעויות של עצמך ולדאוג שיהיה לך ראש על הכתפיים. אחר אפשר להישרף ובגדול.
אנשים משחקים באש לפעמים כי הם עדיין חיים בעולם לא מיציאותי ולא מוכנים עדיין להבין שכל מה שקורה להם הוא בעצם מיציאותי ולא משחק. ולא. זה לא קורה רק לילדים ולמתבגרים. זה קורה לכולם. לפעמים הדברים נראים לנו כ"כ מוזרים שאנחנו מסרבים להאמין שהם מיציאותים והם יכולים גם לפגוע בנו אם לא ניקח אותם ברצינות.
ובאמת שחשוב לומר ת'אמת ולהיות אמיתי עם אחרים ועם עצמך, אבל לא תמיד. יותר מידי אמת יכולה לפגוע בנו וסתם להשלות אותנו לרוב.
ניסיתי להימנע מטעויות לומרות שהוזהרתי. אבל לא הצלחתי.
הסתבכתי. יותר מידי.
אני לא יכולה לפרט.
אבל מה שכן אני יכולה להגיד הוא שבישביל ללמוד לחיות עם משהו, אני במקרה הזה בינתיים חייה בפחד ולמדתי לחיות ככה לזמן מה, וללמוד להתמודד עם משהו אבל ברצינות, צריך ראש טוב על הכתפיים וצריך להיות ערני, וקשוב טוב טוב למה שקורה ולקחת את הכל במציאות. לפעמים אנשים יכולים רק להיראות נחמדים וסבבה והכל טוב ונחמד והם יגרמו לך לתת את כל אמונך בהם ואז מתישהוא בכ"ז תבין שטעית, זה יכול להיות במוקדם או במאוחר. לפעמים יותר מידי מאוחר.
פשוט לכו ע"פ המשפט: "נעץ את עינייך בכוכבים ואת רגלייך בקרקע". זה באמת משפט מאוד נכון, וגם חשוב.
ומשהו קטן נוסף...
תמיד אבל תמיד תזכרו שחבר טוב הוא חבר שיהיה איתכם בכל רגע שתזדקקו ו ויעזור מכל הלב תמיד כשצריך, וכשתזדקקו לעידוד ולכתף הוא תמיד תמיד יהיה שם.
אולי כמה באמת הבינו אותי. ואלי יש כאלו שלא מבינים מה בידיוק אני רוצה מהם.
אבל אולי מתישהוא באמת יבינו למה התכוונתי.
אולי בהמשך אני אוכל לספר באמת מה קרה שככה אני חושבת ושאני מבינה את החיים דווקא ככה.
אולי פשוט התבגרתי קצת יותר.
מוזמנים לומר את דעותכים.
כל דעה.
אוהבת 33>.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
