נעלמתי כי אני בתקופת מבחנים.

אני שונאת עכשיו כל רגע מהתואר. אני רוצה לשבת על החוף בהוואי עם הקינדל שלי ביד אחת וכוס מוחיטו ביד אחרת, ולא אכפת לי שמוחיטו זה בכלל קובני. אני חושבת שרוב האנשים שלומדים בפקולטה למדוייקים הם צורת הקיום הנחותה ביותר. זה, כמובן, לא כולל אותי. אני סתם מתוסכלת. אבל האנשים שם באמת כאלה מגעילים ומכוערים וחסרי אישיות ומודעות עצמית הם כמו חלזונות כאלה, חשופיות. חשופיות מזדיינות על המקלדת. אני שונאת אותם ואת המרצים ואת המרצים של המרצים ואת ניוטון ואת לז'נדר וכל החבורה הזאת אמן ימותו.

בפייסבוק לא קורה כלום. המוח שלי היה אתמול דיסוציאטיבי בטירוף. עכשיו נכנסתי יותר ללחץ. למה אני בכלל לומדת את זה? המורה לרוסית היתה אומרת שאני כותבת חיבורים טובים. המורה שלי לחליל האמינה ביכולות שלי ואמרה שיש לי צליל טוב. פעם אמרתי משהו שנון אז אבא החליט שאני צריכה להיות עיתונאית. בולשיט. הוא ידע שאני אלך לקבור את עצמי בפקולטה המכוערת הזאת עם כל הזומבים. עכשיו גם דניאל עזבה ללימודי מגדר. גם אני רוצה תואר שבו קוראים סיפור ונבחנים עליו עם סיכויי הצלחה גבוהים. לא כמו אצלנו.

די, לא רוצה שיהיה לי קשה. אני רוצה לחיות את החיים שלי. אני רוצה לטוס לקנדה. אני עוד שניה מתה אבל מבלה את הזמן שלי בכל מיני דברים שצריך לעשות כדי -. זה בכלל לא מעניין. זה מכוער. האנשים מכוערים. שונאת את כולם. גם את אלה שיותר קשה להם ממני. גם את אלה שהתאמצו וחרשו ועבדו כמו חמורים. שיגידו לי למה זה טוב. שיגידו לי שבאמת היה שווה את זה. שלא היתה להם ברירה. אולי הם סתם מזוכיסטים. אולי אין להם קינדל והם לא שותים אלכוהול. 

אפסים.

נעבור גם את זה.

עריכה:

אל תקחו את הקטע הזה בכזאת רצינות. אני חצי-צוחקת, זה הכל בהגזמה שנובעת מתסכול. ממה התסכול? תקופה קשה, נו. צריך לשחרר קיטור. אני לא באמת חושבת שאנשים שאין להם קינדל הם אפסים. לגבי אנשים שלא שותים אלכוהול - ובכן, הם באמת די אפסים.

קצת לא נוח לי עם העובדה שאני צריכה להסביר מדוע בדיחות על נשים זה מטומטם ופרימיטיבי, אבל זו המציאות ואם לא מבינים מדוע אני מתעצבנת אז אני אסביר. כי אותי, מה לעשות, זה ממש אבל ממש לא מצחיק.

את לוקחת את זה מה-זה קשה! תזרמי, זה הכל בהומור!

צודק, אני אלחץ לי פה על עורק בצוואר, בתקווה שלאחר איבוד חמצן המוח שלי יוכל בכיף לזרום איתך. יעני לשדר על אותו גל של פיגור. יחד, נוכל לצחוק מבדיחות על נשים ומהפלוצים שלנו. ואז להשוות מרקמים של קקי. הו, ארץ האפשרויות הבלתי נדלות.

יאללה את, סתם אין לך חוש הומור.

אולי. אבל מה אתה בכלל מבין בחוש הומור?

ועכשיו ברצינות. לבדיחות יש תכונה כזאת מעניינת: כשאתה מתבדח על חשבון אדם או קבוצה כלשהי אתה בעצם חסין מפני תגובה. הרי אף אחד לא רוצה להציג את עצמו בתור אדם חסר חוש הומור, כמו מישהו שלא הבין את הבדיחה והתייחס לנאמר ביותר מדי רצינות. הומור, באופן כללי, זו תכונה מאוד מושכת. גברים על-פי רוב נמדדים לפי יכולתם לייצר הומור ונשים לפי יכולתן להבין אותו. לדעתי זאת חלק מהסיבה מדוע נשים מסכימות "לזרום" עם בדיחות שנועדו להשפיל אותן. חלק אחר הוא חוסר מודעות, טמטום ומגזין בלייזר.

אבל היי, בנות, הבה נשתחרר מהפחד הזה לצאת כבדות כאלה שלא מבינות בדיחות. הרי מה הכי גרוע שיכול לקרות? שהדגנרט שלפניכן יפסיק להיות מעוניין בכן ויחפש לו בחורה אחרת שתעריך את הנפיחות שלו? בחיי שמגיע לכן יותר מזה. אז בואו נשמע מה יש לפרקליט השטן שלנו לאמר:

יופי, ירדת על כולנו אבל לא אמרת שום דבר ענייני. למה בדיחות על נשים כל-כך מפריעות לך?

בדיחות על נשים נועדו להשפיל נשים באשר הן נשים. זאת דרך לומר לאישה: את טיפשה יותר, היסטרית, קטנונית, נוהגת גרוע, מקומך במטבח, מבצעת את תפקידיך המגדריים. הרי כל בדיחות מהסוג הזה מניחות את אחד הדברים שמניתי ומייצרות פאנצ' ליין על גבי הסתירה בין "הראוי" למצוי: אישה נוהגת – מחוץ למטבח!? אישה בפוליטיקה – אבל היא במחזור! וכו'.

נו באמת, זה לא מה שאני חושב על נשים, את יודעת את זה.

לא, לא ממש. זה מה שאתה מנסה להציג מכיוון שבמקום ממנו אתה בא, להיות סקסיסט בפרהסיה זה לא מקובל. כלפי חוץ מדברים על שוויון הזדמנויות והתנערות מתפקידים מגדריים, אבל בפועל הדיכוי קיים. הדיכוי מתבטא בהפרשי משכורות בין נשים לגברים, באחוזי השכלה, בכמות הנשים שמאיישות תפקידים בכירים, בנוכחותן הדלה של נשים במקצועות הנחשבים ליוקרתיים, בחלוקת התפקידים בבית ועוד בהרבה תחומים. היום החוק ברובו די שוויוני – לנשים יש זכות הצבעה ויכולת לצאת מהבית ולעבוד – אבל קיימים מנגנונים הרבה יותר חמקמקים שמשמרים את המצב הרקוב, וההומור הסקסיסטי הוא אחד מהם. אז אולי לא יהיה לך האומץ להגיד לי זאת ישירות, אבל עמוק בליבך אתה עוד מאמין שאני לוקה בכל מיני "נחיתויות נשיות". הרי, מי שלא מסכים עם האקסיומות של הבדיחה לא צוחק ממנה.

אבל קיימות גם כל מיני בדיחות על תימנים, רוסים, אתיופים, רומנים... גם עם זה יש לך בעיה?

כן. גם עם גזענות יש לי בעיה. ובשביל ההמחשה בוא נעשה תרגיל מחשבתי: דמיין כאילו בעיתון של אחת ממדינות אירופה, אני לא אנקוב בשמות, מתפרסמת קריקטורה של יהודי. בקריקטורה צוחקים על אחת התכונות הידועות לשמצה של יהודים – משהו כמו אף דגול, תאוות בצע וגסות רוח. לא תצעק געוואלד אנטישמיות? ועכשיו, נגיד, קריקטורה של אישה שעושה תאונה בגלל שנשברה לה ציפורן. אני רוצה לראות את שר החוץ החזירי של מדינה כלשהי בעולם יוצא נגד קריקטורה שכזאת. טוב שיש לנו אירגוני נשים, הא?

אבל אנטישמיות זה דבר נפרד מיוחד במינו וחד פעמי! שואה היתה רק אחת והיא שלנו!!!

אין מילים. כל צרות העולם, כל צורות הדיכוי, כל צורות השנאה, הכל מתגמד ליד האנ-טי-ש-מי-יות. איך אני בכלל מעזה להשוות. זה חסר תקווה.

תודה לסחי-מולטור, נעמת לי מאוד, ויותר מכל אני מקווה כי השיחה שלנו השיגה את מטרת הפוסט.