קשה לנסח אמירה גורפת על כללי נימוס אירופאים ואמריקאים, הרי הכללים האלה משתנים ממקום למקום, משכונה לשכונה. עם זאת, אפשר לטעון בבטחון די רב שאירופה וצפון אמריקה מתאפיינות בהתנהגות יותר מרוחקת ומאופקת. פניות פורמליות "מיז", "מדאם"; דיבור שקט יותר ותנועות גוף לא פולשניות; איפוק רגשי, בלי נעיצת מבטים, בלי לשון בוטה כנורמה חברתית. זה, פחות או יותר, מאפיין את הנימוס שיש שם ואין כאן. אתם מכירים אותי ובוודאי ניחשתם שאני מתחברת הרבה יותר טוב למנטליות ה"צפונית" – ובכן, זה נכון, אבל כמה שאני לא ארגיש שהצד שלי צודק יותר, אין הרבה טעם בלנסות להוכיח לאנשים שדרך החיים שלי עדיפה. אני מכירה היטב את השקפת העולם הישראלית, ואם לנסח את זה במעט דרמטיות – הייתי שבויה בה בעל כורחי. מה יש לומר? לא רוצה, לא רוצה לקבל את זה על עצמי.

אבל אני יודעת איך הישראליות מתגוננת. פה יש חום, אהבה. כולם אחים, יעזרו לך בשעת צרה. כנות: אתה ישר יודע האם אוהבים אותך או שונאים אותך, אין "צביעות" אירופאית.

כל זה נשמע לי קצת תלוש מהמציאות. ראשית כל החום והאהבה: במה בדיוק הם מתבטאים? האם ביחס טוב יותר? הרי ההפך הוא הנכון. כאן אנשים ידחפו אותך, יעקפו אותך, יצעקו עליך ולא יתנצלו על כך. כאן אף אחד לא ישאל את עצמו האם הוא מפריע למישהו שמנסה לעבור, האם הוא יכול להציע את המושב שלו למישהו שזקוק לו יותר. היכן האהבה אם הארץ רווית גזענות? כששונאים אותך על השקפותיך הפוליטיות?

כל ישראל אחים. אחים, בערך כמו קין והבל. מספיק להביט על הנהגים ה"אחים" האלו על הכביש בשביל לראות עם איזה חום ונדיבות הם מתייחסים אחד לשני. לרצוח הם מוכנים בשביל שאחד לא ישתלב לפני האחר. מוקפים בכרכרת הפלדה שלהם, דוהרים עצבנים ושונאים את כולם, כן, זאת האהבה, זאת לכידות העם. אף אחד לא פראייר.

וכולם כנים איתך. כנים עד בחילה. כנים עד המחשבות הכי מזוהמות שלהם שעדיף שהיו חוסכים אותן ממך. אין שמץ של עידון, שמץ של צנזורה עצמית. הייתכן שהמנטליות המערבית כה מסובכת לכם? היתכן שהגישה הגסה אטמה לכם את כל הקולטנים לשינויים של טון בדיבור, אירוניה קלה, בחירת מילים ומחוות? כנראה שבלי חיככוכים בגוף, החלפת נוזלים וכינויים רכושניים אתם פשוט לא מסוגלים לקלוט חום וסימפטיה מהאדם השני. זה חבל.

הצטדקויות מפגרות. אתם מביטים לעבר האמריקאים והאירופאים ורוצים להיות כמוהם, אני לא יודעת למה, אבל רוצים. אתם כבר חצי דרך לשם ויודעים שלפי אמות מידה של "שם" אתם קצת... פרימיטיבים. את המאמץ הנוסף אתם מעדיפים שלא לעשות ובמקום זה ממציאים תירוצים חצי-מתנצלים מדוע ההתנהגות הישראלית עדיפה. אני אומרת – די. פה או שם. אם פה, אז אל תסתכלו עליהם אפילו, שיהיו לכם כמו חייזרים, שיהיו לכם בלתי מובנים ואל תשתמשו באמות המידה שלהם לשיפוט התרבות שלכם. אם, מנגד, החלטתם להיות שם – אז תהיו עד הסוף, ותעשו את המאמץ המזורגג לא להיות בהמות.

זהו,

קדימה תגובות נאצה.