הבידור הכי זול, הכי ארסי, הכי בהמי, הכי מסוכן, הוא פוליטיקה. יש לו יותר רייטינג מלאח הגדול. ביבי יודע שאם יפגיש את ג'סטין ביבר עם ילדי שדרות זה יהיה the great gig in the sky עם זמר פופ סתמי וגראדים בשמיים. חוץ מזה, על פוליטיקה אפשר לדבר בארוחה המשפחתית כשנגמרים כל הנושאים. כל אחד יש לו מה להגיד, לא צריך להיות מומחה גדול פה. לא צריך לקרא שום דבר, לא צריך לדעת. יש תמונות עם כיתובים, כותרות, מבזקים, קרייניות נאות. אומרים שגולדסון זיכה את ישראל, אומרים שאיראן בונה אטום, אומרים שהכיבוש משחית, אומרים שהשמאל מצדיק את הרצח, אומרים ואומרים ואומרים...

אני שונאת שזה קורה. אני שותקת ומתחפרת בצלחת שלי, נותנת לכל ההערות המטומטמות לחלוף מעל לראש שלי. למה אנחנו צריכים להתעסק בזה עכשיו? למה פוליטיקה כן ושיטות לאינטגרציה נומרית לא? למה, כי כבר קראתם את כל ההיסטוריה וההגות הרלוונטית, אתם בקיאים בפרטי כל ההתרחשויות האחרונות, ישבתם וחשבתם על זה לעומק שאתם יכולים לשלוף מהמותן טיעונים מנומקים?

אני שונאת את זה שצריך להדוף טרולים בזמן הארוחה.