לא מזעזע אותי הרצח באיתמר. לא מזעזע אותי הרצח באיתמר כשם שרצח של המוני ילדים פלשתינים לא מזעזע אותי. כפי ששגרת הרצח והאונס באפריקה לא מזעזעת אותי, כפי שמותם של אלפים ביפן לא מזעזע אותי. אין לי בלב מספיק מקום להזדעזע מכל הצרות שבעולם, ובאמת שאני לא רואה סיבה להעדיף ילד יהודי על פני ילד מוסלמי, או ילד ישראלי על פני ילד יפני. כולם זרים לי, כולם לא היו קיימים בחיי לפני מותם ולא יהיו קיימים גם עכשיו. אגב, גם גלעד שליט לא מרגש אותי יותר מעצור בטחוני שיושב במתקן הכליאה ללא משפט וזכויות.

מה שכן מזעזע אותי היא הצביעות של ישראלים. לאחר עופרת יצוקה פורסמו תמונות של הילדים שנרצחו במהלך המבצע, או אז זעקו ישראלים צדקנים "געוואלד, תעמולה! מניפולציה זולה! חילול כבוד המת!". הרי איך יבינו האירופאים יפי נפש את האמת הקרה, המורכבת, הרב צדדית, אם מנופפים מולם בתמונות של ילדים מתים?

ואז קורה הרצח באיתמר. הימין הישראלי מזמזם לו "יש לי ציפור קטנה בלב" ומתכן כבר איך נכנס באמ'אמא של הערבים, איך ישיגו אישורים חדשים לבניה, איך יגידו לכל העולם "רואים, הם מבינים רק כוח, בואו נהרוג את כולם". בשלב הזה הקהל הישראלי שכח שהפצת תמונות של ילדים מתים זאת תעמולה זולה, שכן "מציאות מורכבת" זה לא רלוונטי כשרוצחים אנשים "משלנו". לאף אחד כבר לא אכפת מחילול כבוד המת. כולם עובדים במרץ על העלאת סרטונים לאינטרנט שכל מטרתם "לזעזע" ובכך, איכשהו, במהלך אנטי-לוגי, להצדיק את פשעיה של ישראל. יואו, וביבי בכלל, הוא היה מאושר עד הגג, עכשיו ישכחו לו הכל והוא יצא גיבור היום.

מאחר שנרצחי משפחת פוגל הם כבר במעמד קדושים מעונים, אף אחד לא תוהה מה עשו אותם מטורפים עם הזיות משיחיות בהתנחלות. מדוע רצו לגזול אדמה זרה? מי הוא אותו אב שהקריב את בניו על מזבח האידאולוגיה? מי היא אותה אם שבמקום להגן על ילדיה עברה לגור איתם בשטח אויב? מדוע מפעל ההתנחלות עדיין קיים? מדוע הצבא משתף פעולה עם השתלטות על בתים בחברון ומהומות שמלהיטים המתנחלים עצמם?

אבל לא, אף אחד לא יטיל ספק במדיניות של ישראל משום שהרצח מ-ז-ע-ז-ע ואי לכך יש לסתם את הפה.

טוב, אני אגיד לכם את האמת, אני לא באמת מזועזעת מהצביעות של ישראלים. אני יודעת שזוהי לא צביעות משום שלא בגלל ערכים הומאניים הם מזדעזעים. מבחינתם זה כמו משחק כדורגל: יש "הם" ויש "אנחנו", הם הכניסו לנו, אנחנו נכניס להם, אולי אפילו ניכנס בהם. ככלות הכל זה המוסר הרצחני של שתי דתות: הדת היהודית והדת הלאומית, שכאן הן שזורות אחת בשניה במן פרוורסיה ייחודית. אדם הוא לא אדם אם אינו ישראלי-יהודי, חייו של ערבי שווים פחות, מותם של ילדים פלשתינים מזעזע פחות.

ואחר כך מתפלאים שאירופאים "יפי נפש" לא מבינים אותם. כן, באמת קשה להבין לאומנים ופנאטים דתיים. קשה גם להבין רוצחים.