קאנט טען שבני האדם הם יצורים תבוניים ולכן יש להם אחריות על מעשיהם ומכאן שגם חופש. למשל החתול שלי לא אחראי למעשיו, לא אעמיד אותו בפני בית דין אם ישרוט אותי מחר. הוא לא יכול לבחור להיות יותר מאופק ומשכיל, הוא ימשיך לפלוט יללות חסרות פשר ולהציק לחתולה. החתול שלי גם לא יכול לשלוט בעצמו כשמביאים לו כלה מיוחמת. הם יזדיינו במסדרון 24 שעות ביממה עד שהבעלים של הכלה יבואו לקחת אותה והחתול שלי יחטוף דלקת בזנב מרוב שפשוף. חתולי רחוב ימשיכו להשריץ עוד ועוד גורים רעבים אם לא יעקרו אותם. יותר מזה, חתולי רחוב לא ינהלו זוגיות ארוכת טווח  ובכלל לא יבררו בני זוג למשגל ביותר מכמה קריטריונים פיסיים שהטבע כופה עליהם לברור.

אבל אנחנו, בני האדם, לא כאלה, נכון? בארור, ברור שאין לנו שליטה על החדרים האפלים של המוח, ברור גם שההמונים יכולים להיות נשלטים בדרכים כאלו ואחרות, אבל ברמת הבחירה היומיומית אנחנו יכולים לבחור האם לעבור באדום או לציית לחוק. אנחנו גם יכולים לבחור את המידה שבה אנחנו "זורמים ולא חושבים על זה" ואת המידה בה אנחנו מתעמקים ושואלים שאלות מציקות. רק בתחום אחד נראה כאילו התבוניות של אנשים, ובעיקר נשים, מתפוגגת והן הופכות לחתולות רחוב מיוחמות בעיצומו של פולחן האביב: זוגיות.

כי תראו, בנות, אתן הראשונות להפגע. הרי אם ניזכר במשל חתולי הרחוב, זה לא כזה שוס להיות חתולת רחוב שזכר האלפא קופץ עליה והופך אותה לעגלה גדולה לנשיאת גורים. אנחנו הרי רוצות שהזכר שלנו יהיה רגיש ומתחשב, שיעשה לנו נעים, שיקשיב, שישאל, שידבר. אנחנו רוצות יחס הוגן, אנחנו רוצות שיהיה עם מי לדבר, אנחנו רוצות שבן הזוג ישאר שם בשבילנו ברגעים הפחות מחמיאים. אני משוכנעת שאתן רוצות את זה, הרי זה ככה אמורים להתנהג בני אדם אחד אל השני, ובני זוג בפרט. בנוסף לכל נשים רוצות שיכבדו אותן וישוו את מעמדן למעמד הגברים. רובכן לא רוצות ללכת עם ראש מגולח ובתי שחי שעירים, אבל אני מניחה שכולכן תתקוממו אם אציע לשלול לנשים את הזכות להצביע, לרכוש השכלה ולנהוג ברכב. אז שפחות אתן לא רוצות להיות, נכון, יא יצורות תבוניות שכמוכן?

אז תסבירו לי בבקשה למה אתן מצפות מהגיבור הרומנטי שלכן לגרור אתכן בשערות ראשכן למערה שלו שם ירביע אתכן בברוטליות ולאחר מכן יזרוק אתכן לאלף אלפי עזאזלים שם תסתובבו בסבך שיחים עם הכרס בין שיניכן מחפשות גרגרים "לאכול בשביל שניים"? והרי זה מה שאתן עושות. אתן פסיביות לחלוטין. אתן מצפות מהגברים לאיזו אסרטיביות ואקטיביות שלא באה בחינם. הרי כשגבר מקבל את המסר שנשים לא בוחרות לבד, שנשים מחכות שיכבשו אותן, הם מחפיצים את הנשים. הם הופכים את פעולת הגרירה של אישה למערה לספורט לאומי.

בואו נראה מה מצופה מהגבר אבל לא מצופה מכן: ליזום היכרות בתנאים אקסטרימליים, לקחת אחריות על מהלך ההיכרות, להיות אמיד כלכלית ולשלם על הכל ותמיד, לפתור את כל הבעיות והמצוקות. אתן רק צריכות להיות שם. אתן יכולות להיות רגישות ולא בטוחות בעצכן, אתן יכולות להתלבט ולהיות מבולבלות. אבל הגבר? תמיד צריך להוכיח שהוא הכי חזק והכי בטוח בעצמו. אז כשאתה כל הזמן עסוק בלהדוף את המעמידים בספק את גבריותך, אין לך פנאי להיות מבין וקשוב. יותר מזה, בת הזוג הצבועה שלך, שטוענת שהיא רוצה שיבינו אותה, תזרוק אותך ברגע שתהיה קצת יותר רכרוכי. אז אתה מתקשח עוד יותר.

טוב, זה לא שאני מגלה לכם את אמריקה, אבל דברים מסוג זה נראים לי כמו משהו שיש לחזור ולהגיד אותו. במיוחד לכן, בנות, במיוחד לכן. כי אתן אלו שמחכות שיבואו ויקחו אותן. אתן אלו שמצהירות שהן מחפשות בני זוג עם סט תכונות אחד אבל הולכות על הגורילה הכי גדולה במערה. ואז אתן מתלוננות שכל עבודות הבית על כתפיכן, ואז יש לכן דכאון אחר לידה שאף אחד לא מבין, ופתאום אתן נשים קטנות שאף אחד לא מאמין ביכולות שלהן. איפה הייתן כשאותו גבר שיודע לבשל ולנקות עייף מתהליך הקרקור סביבכן? למה לא שיתפתן פעולה עם הבחור הרגיש שהיה יכול להבין אתכן נפלא אילו רק יזמתן איתו שיחה בודדה במסנג'ר? אבל לא, אתן כמו עופות קפואים בסופר מייצרות אחריכן תורות של חניכי פיק-אפ כושלים ומיואשי דייטים.

אז אולי סוף-סוף תיקחו את הגורל שלכן לידיים? כאילו, די, מבחינה חוקית כבר המון נעשה, אבל אי אפשר לשחרר עבד שלא רוצה להשתחרר. תפשירו, תתחילו להיות יותר נגישות לגברים, תתחילו לבחור מי מתאים לכן באמת, לכו כבר לעבוד או ללמוד איזה מקצוע מכניס בשביל שתהיו עצמאיות כלכלית. והכי חשוב: תלמדו לדבר במילים ולא להשליט טרור רגשי על בני הזוג שלכן. ואם תרצו אין זו אגדה, מאפי ודון ג'ואן יתרוששו.

עריכה:

בעקבות זה שהפוסט שלי הגיע למומלצים התחזק אצלי החשד שאני בעצם אומרת את מה שכולם רוצים ואוהבים לשמוע. יותר מדי אנשים מסכימים איתי ואני מבינה שמשהו פה לא בסדר. כמעט כל הבנות טוענות שהן מודרניות ואקטיביות, אבל משום מה הרבה בנים עדיין ממורמרים על המצב. הם עדיין מרגישים שיש הרבה מה לשפר בתחום. אפילו שבנות ניגשות אליהם במקומות ציבוריים, אפילו שבנות פונות אליהם בפייסבוק ומגיבות בבלוגים.

היכן, לדעתכם, טמונה האמת?