זה יישמע אידיוטי, אבל משגע אותי שאני לא יכולה להבין הרבה מבני האדם שחיים סביבי. בלהבין אני מתכוונת להזדהות, לשים את עצמי בנעליים שלהם, להבין את ההגיון הפנימי, את הרגש הזה שבצמתים מכריע איזה ערך יועדף על פני ערך אחר. כן, אני יודעת שזה רק הגיוני שאני לא אבין את מי שהיו לו חוויות מעצבות שונות משלי, אבל העניין הוא שמצפים ממני כן להבין, כן לקבל כמובן מאליו הרבה דברים שלא מובנים לי מאליהם.

אחת הסיבות לכך היא שאני מהגרת. אנחנו משפחה של מהגרים, לא עולים. אומנם רוב חיי השתמשתי בתום במילה "עולים" אבל זה שקר גס. ההגירה של 91, והמשפחה שלי בפרט, לא היתה אידאולוגית. לא הגענו לכאן כי זו ארץ חמדת אבות וגם לא היינו מחוברים כל-כך לשורשינו היהודיים (במידה והיו כאלה בכלל). ההורים שלי רצו לשפר את רמת החיים, רצו לברוח מרוסיה המתפרקת. לכן לי קל באותה מידה לקום ולנדוד לארצות חמות יותר. אני לא מבינה את אלו שיש להם האמצעים לעלות על המטוס למדינה מוצלחת יותר ולמצא שם עבודה אבל הם לא עושים את זה מתוך איזו הרגשה של "אין לי ארץ אחרת" מוזרה. אני לא מבינה איך אנשים מעדיפים שהם עצמם והילדים שלהם יחיו במדינה עם מלחמות, חינוך גרוע, חוק שירות חובה ועוד כל-כך הרבה מגרעות כאשר מעבר לאוקיינוס החיים הרבה יותר קלים. ואם מישהו רוצה לשיר לי את המזמור של "לכל מקום יש את הפלוסים והמינוסים שלו" מוזמן לעבור לגור באינדונזיה. שמעתי שנפלא שם.

אני לא יודעת אם אתם יודעים את זה, אבל מי שהגיע מברית המועצות הגיע ללא חסכונות. את סל הקליטה שקיבלנו העברנו ישר לאיזה אחד שבא לעשות בינזס מדירת העמידר שהוא קיבל, לשכירות של שנה. במשך השנים הבאות עברנו בין כמה דירות, עברנו מנתניה לרעננה, לאט לאט שיפרנו את רמת החיים. תמיד גרנו בשכירות ואנחנו עדיין גרים בשכירות, עדיין בכוננות לעבור למקום אחר. מעולם לא הרגשתי צורך לפתח רגשות כלפי ארבעת הקירות שאני חיה בינהם, בטח שלא כלפי האדמה. מעולם לא הבנתי איך אדם יכול לטעון שאדמה היא שלו באיזה מובן רוחני עמוק ולא כחלק מהסכם שמעוגן בחוק. הפליא אותי שאנשים מוכנים למות בעבור אדמה. כמה חיים בוזבזו למען חול וסלעים, כמה כספים מזרימים לאנשים שתפקידם לתפוס עוד ועוד אדמות. מה זה, השתגעו כולם?

אפרופו דת: אני לא יהודיה. כלומר, חוק השבות וזה, אבל אמא שלי לא יהודיה. "כן, אבל זה רק לפי הרבנות, את בעצם כן יהודיה לפי האבא" – לא, אני לא יהודיה. נכון, אתם אוהבים לחשוב שיהדות היא אתניות או אפילו עם. אבל מצד אחד טענתם שאני חלק מהעם שלכם ומהצד השני אני בעצם נחותה ואני לא יכולה להתחתן פה או להיקבר עם צחים וקדושים כמוכם עד שאני אתגייר. אז תאכלו זין יא חתיכות קקי צבועות. מה אתם מציעים לי גיור ב"דיל" כחלק מקורס צבאי? למה אני צריכה לתקן או לשנות את עצמי  למענכם? למה אני צריכה לעבור טקסים משפילים ולהגיד מילים שאני לא מאמינה בהן? לא יהודיה וזהו. ואגב, המדינה הזו היא שלי באותה מידה שהיא שלכם.

אבל מילא אתם. אני לא מבינה את שאר הרוסים שעוברים גיור. אותם חבר'ה, אותה הגירה, כולם חילונים, ופתאום הם משתפים פעולה עם הקרקס הזה. למען מה? למען תחושה שקרית של שייכות? מה, הם לא יודעים שהם יישארו מהגרים לנצח? שום רבי לא יהפוך אותם לישראלים אותנטיים כפי ששום כומר לא יהפוך אותי (למשל) לאמריקאית אותנטית.

אבל למה לי בעצם לא להתקרב אל הדת, הרי ביהדות יש כל-כך הרבה דברים יפים?

כן, ביהדות יש המון דברים נפלאים, כמו למשל שנפש האישה נחשבת לנפש בהמית והגבר מברך כל בוקר "ברוך שלא עשני אישה". זה מיד גורם לי לרצות להיות חלק מהדת הנהדרת הזו. כמו כן, מרוב כבוד לנשים, דוחפים אותן למרפסת במעלה בית הכנסת כי כמובן הן לא יכולות להתפלל כשוות בין הגברים. אם זה לא פיתה אותי מספיק אני בוודאי אשבה בקסמן של הוראות הצניעות שכמובן חלות רק על נשים. אוי לי אם אתן לשיערותיי השטניות החלקות להתנופף ברוח ואבליט את הטוסיק שלי עם מכנסיים צמודים. אני עלולה לעורר את יצר הרע אצל הגברים. מעבר לכך, מצופה ממני לפרו ורבו מסיבי בין אם  זו סתם השרצה חסרת מעצורים ובין אם זה למען מטרה אידאולוגית שיש לה שם מתייפייף "הבעיה הדמוגרפית", כלומר הרחם שלי הוא רשות הציבור. בנוסף לכל אני צריכה לשבת בבית ולשרת את הגבר, הילדים, המשפחה המורחבת ואת אלוהים. אמממם... What about NO?

אבל אם כבר מדברים על נשים וילדים זה מזכיר לי עוד התנהגות מוזרה של ישראלים ובעיקר ישראליות: ברית מילה. מודה, לא היתה לי עמדה מנוסחת ומנומקת בעד או נגדברית מילה לפני שפרוסקריפטור העלה את הנושא בפני. הסתובבתי עם נתונים עמומים לגבי זה שאיכשהו ברית מילה היא בריאה ואפילו חשבתי ששמעתי ממישהו שברית מילה לא כואבת לתינוקות (בולשיייט). אז אני זוכרת שבשיחת הטלפון הראשונה שלי עם פרוס' איכשהו הנושא הזה עלה ואני אמרתי לו "אתה יודע, אני פשוט לא מבינה איך אמא שפויה עם אינטסטינטקים אימהיים תקינים – אמא שנכנסת לחרדה מכל עליה של חום אצל התינוק שלה – מוסרת ככה בלי בעיה את הבן שלה בשביל שיחתכו לו מהבולבול.". ועוד יותר לא מובנות לי האמהות שמצהירות שהן חילוניות אך מקריבות את הבן שלהן על מזבח של אל שאינן מאמינות בו. עזבו טיעונים לפה או לפה, איך, מבחינה רגשית, אפשר לעשות את זה בכזאת קלות? למה אף אחת לא מתקוממת? אני משוגעת או שכולן השתגעו?

לא, אני לא מבינה.

בסופו של דבר, אני חושבת שעיקר ההבדל ביני לבינכם הוא העובדה שאני מקבלת ולא מנסה לטשטש את ההבדל ביני לבינכם. אתם יכולים להיות מהגרים מרוסיה, פליטים מאפריקה, ישראלים צברים (אבל למעשה, אין משהו יותר ערבי מהסברס), דור שלישי מפא"יניקים, חובבי ציון עם חיבת ציון, פועלי ציון שמאל, פועלי ציון ימין, ציונים כלליים, רומנים, בוסנוסרבים, טריטוריאליסטים, טרוריסטים כבויים, גימלאים, שלומעליכמיסטים, בוגרשוביסטים, בן-יהודאים, גאים ואפילו נס-ציונאים. כי כולכם אצל ציון בשביל כולם על האש ואף אחד אצל ציון לא מתייבש. ואף אחד – תקשיבו, זה חשוב – אצל ציון לא מתבייש!