מי בשביל המדע
מי בשביל אלוהים
מי בשביל הלאום
מי בשביל הילדים;
מי בשביל הפוליטיקה
מי בשביל החזון
מי בשביל ההגות
מי בשביל החלום;
מי בשביל לעשן
מי בשביל להנות
מי בשביל להתנזר
מכל מיני התענוגות.
ואני מרגישה שזה
מפחיד
שכשאני יודעת זה כבר
מאחור
וכשאני יכולה כבר
לא צריך
ושכשהתהוותי והתאזנתי וקיבלתי צורה של בן אדם, או שלפחות התקרבתי
להיות מה שרציתי מה שהייתי צריכה מה שציפו ממני להיות, ופתאום אני כבר אומרת על
אנשים בני 20 שהם עוד קטנים ואז אני יודעת כמה אני עוד קטנה. וזה גורם לי להסמיק
בלחיים כשאני עוברת בתחנות שאנשים אחרים עברו בהן ורואה את הכתובת שהיתה על הקיר
ואז אני רוצה לרוץ מהר מהר בשביל להשאר במקום כי מהים אני לא אצא. הים הזה תמיד
שם, הוא תמיד בחלומות שלי יודע שאני אראה אותו אם אסובב את הראש, בכל עיר ומדבר
ויער. הוא שם וקורא לי שאכנס אליו והוא יביא עלי את הגאות שלו עם הגלים ואני גם אם
אני ארוץ הכי מהר לא אברח ממנו, גם אם אביא גלשן או את הכנפיים של איקארוס לא אמלט
מהים כי הגלים שלו גדולים וחזקים ממני והשמיים כהים ואני כבר לבד.
ואז, זה כבר לא משנה בשביל מה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
