מכר שלי, נקרא לו דודו זר, הלך להשתתף בתוכנית הריאליטי "היפה והחנון". כשהוא עשה סקר בחוג מכריו האם כדאי לו ללכת לתוכנית הזו אני אמרתי לו שלא. זה משפיל, זה נועד לעשות ממנו צחוק והם עוד יתפסו אותו מחטט באף וישדרו לכל בית ישראל. דודו לא חש מאויים מהתחזית שלי והחליט להשתתף בכל זאת. כמו כל שאר האנשים בתוכנית הזו, היפות וגם החנונים. ותסלחו לי, הם כשלונות. הם מנציחים את עצמם על גבי הכשלונות שלהם. הן מוצאות העצמה בטיפשותן והם בעילגותם.

טוב, תראו, אני עצמי חנונית. "קל לראות" כמו שאומרים אצלנו בחוג. הבלוג שלי משוייך לטבעת "גיקים וגיקיות". אבל יש גבול לכל תעלול. זה יפה שאתה מחקה אייקונים תרבותיים, זה יפה שיש לך תפקיד בחברה. אני בעד כל עוד זה מקדם אותך. אבל בחיי, למה לקחת את זה כל-כך ברצינות? הרובוטריקים והחלליות שלך טיפשיים כמו אוסף הלקים המוגזם של הזאת עם הוורוד. חוסר היכולת שלך לדבר על נושא שאינו מדע או קומיקס שקול לשפה הקלוקלות והידע הדל של הבחורות המסכנות. אתם קורבנות של שני קצוות הסקאלה: את, שלא הבנת שהיופי והקלילות לא באמת אמורים לגרור מנת משכל של נעל, ואתה, שלא ידעת מתי לקפל את אוסף הסטאר וורס ולהתחיל ללכת למכון כושר אם בא לך שבחורות "מתקדמות" שמוכנות לשלם בדייטים חצי-חצי יצאו איתך.

זה מצחיק אותי כמו שגיבור טראגי שלא מודע לטראגיות שלו יכול להצחיק. זה נוגע לי כי הסתובבתי בתוך תרבות החנונים, הושפעתי ממנה, העתקתי דפוסי התנהגות. אני יודעת לזהות את גבולות המגניבות והיוקרה בעולם הזה, שמתקיים בפלנטה אחרת, אבל אני גם יודעת מתי ההצגה נגמרת וצריכים להתנהג כמו אנשים נורמאליים, כי המגניבות הזו היא לא אוניברסלית. זה מפסיק להצחיק ומתחיל לקומם כאשר אותם חנונים באים בטענות כלפי המין הנשי אשר לא מוכן לקבל אותם כפי שהם, לא מקולחים, לא מגולחים, לבושים זוועה, לא בכושר, לא יודעים לנהל שיחת חולין, לא מכירים את קודי ההתנהגות והבילוי, לא מתעניינים בכלום מלבד התחום הצר שלהם, חושבים שהעיסוק באסטטיקה הוא שטחי (ועדיין בררנים לגבי מראה חיצוני בבנות), חסרי כריזמה ותובנות כלשהן. בקיצור, שום כלום בריבוע יש להם להציע, שום כלום ממה שבחורה מחפשת. אינטל, לעומת זאת, מגייסת עכשיו עובדים.

והם תולים את האשמה באינטליגנציה הגבוהה שלהם או בזה שהם "מוזרים" ו"מיוחדים". הם מיוחדים בדיוק כמו כל השאר (ראו כותרת הבלוג), נגררים אחרי מודל של סרטים הוליוודיים, מפנטזים איך סנדרה בולוק תרד למרתף שלהם והם יראו לה איך פורצים למחשב, על איך נטלי פורטמן תהיה לצידם כשהם נלחמים באיש שמחופש לאורלוגין שרוף. לא לא, סלחו לי, איזה עומק יש באדם שטוען שכל מקצוע שאינו מדע מדוייק הוא מיותר? איזו פרימיטביות זו כשאדם מנסה לבודד את התרבות מן המופעים האסטטיים שלה? איזו צרות אופקים צריכה להיות לאדם שטוען שחוכמה נמדדת בידע המתמטי של אדם? אני אגיד לכם. פחדנות, זה הכל. פחדנות שמתכסה בפסאודו-אינטלקטואליות. פחדנות שמוגשת בתור רגישות ועומק. פחדנות ששברה את האדם.

שום ביל גייטס, שום איינשטיין. רק פיירו עצוב שלקח ביותר מדי רצינות את המשחק ולא מבין מדוע קולומבינה שלו לא מגיעה.