בפוסט הקודם הגיב לי Inc0 שתי תגובות ארוכות, שתשובתי אליהן, מסתבר, ארוכה בהרבה. אי לכך אני מביאה לכם כאן את התגובות והתשובה שלי בפורום מורחב: 

"החרדים אשמים, בכלל אין ספק. אברכים, תלמידי ישיבות, רבנים, גדולים בתורה, יודעי ח"ן, אלי ישי, ובטח גם הרב רפאל הלפרין. אשמים שבעולמינו המודרני, המתועש ורווי הטכנולוגיה, שופע המדע והנשלט ע"י סטטיסטיקה, עדיין יש אנשים שבוחרים להנציח מנהגים מגונים פרימיטיביים מלפני אלפי שנים, ללא ביסוס הגיוני, צידוק מוסרי, גמישות הלכתית, נימוס ציבורי, ענווה מקצועית או סלחנות חברתית, שכולנו מחוייבים לשלם עליהם בכל הרבדים של חיינו, מהכסף שלוקחים לנו מהכיס כדי שנוכל לשלם לאנשים שישבו על התחת ויקראו בספר אגדות כל היום ועד ההשבתה הארצית שמתרחשת במדינה כל יום משישי בצהרים ועד שבת בערב. 

המדינה גם אשמה, למרות שקשה להאשים גוף שאין לו קיום גשמי. נאשים אם כן את הממשלה, למרות שקשה להאשים אנשים שמחליפים כסאות כל 4 שנים (במקרה הטוב) והחשיבה שלהם קדימה מוגבלת לקדנציה הבאה. את השר לענייני דתות? קשה להאשים מישהו שדואג לאינטרסים של האוכלוסייה אותה הוא נבחר לייצג. אם שר הבריאות (אה, אופס) היה דואג ככה לתחום שלו, המקום הזה היה נראה הרבה יותר טוב. על ראש הממשלה בטוח אי אפשר לכעוס, כי מה רוצים ממנו? איך אפשר לנהל ממשלה כשכל שני וחמישי חצי מהקואליציה דורשת מיליונים ומאיימת לפרוש אם היא לא תקבל אותם? 
אפשר לכעוס גם על הסטודנטים, שכשמחרבנים להם על הראש כל מה שהם עושים זה לשנות את הסטטוס בפייסבוק, בזמן שהצעה להזיז קברים בני 5000 שנים ממקומם מבעירה את כל ירושלים על יושביה במהומה שגורמת לאינתיפאדה להיראות כמו רסיטל לצ'לו. 
את מי שכחתי?"
   

"אנשים נאורים" הוא ביטוי מטעה. בקונטקסט של היום "נאור" זה מי שמחזיק בדעות ליברליות ומערביות, זה מי שחונך על טהרת הדמוקרטיה. מערכת החינוך האמריקאית, למשל, מחנכת לדמוקרטיה. אמריקאים מודעים לעניין של זכויון ושוויון והם מרגישים שהערכים שלהם הם הכי "נכונים". האם כל אמריקאי יודע להצדיק את הערכים בהם הוא מחזיק? האם הרוב האמריקאי בחר את הדעות שלו תוך שהוא פוסל גישות חשוכות ושמרניות יותר? לא ולא. האנשים האלו נאורים פשוט כי הם בצד הנכון של המפה. למעשה ההמונים טפשים, וההמונים נבדלים ממני בפרספקטיבה שלי, ואני עם ההמונים בפרספקטיבה של מישהו אחר.

מצד שני, אני מסתכלת על ארה"ב (כדוגמא) לעומת רוסיה. רוסיה היא עדיין אוייבת אידאולוגית של ארה"ב ויש בה זרמים חזקים של שמרנות, דתיות ופריחה של כתות. אחד הדברים שרוסים עדיין אוהבים לצחוק עליהם זה "האמריקאי הטמבל" ובכך בעצם לבטל את האידאולוגיה האמריקאית ושיטותיה. הפספסוס של מי שמתרפק על בדיחות מסוג זה הוא: ברוסיה ישנה אותה כמות של טמבלים, ובנוסף לכך הם גם אלימים ומזיקים. השיטה הדמוקרטית שמובאת כאן בדוגמא (אולי לא אידאלית) של ארה"ב לא נועדה לגרום להמונים להיות חכמים יותר, אלא מזיקים פחות ובכך להעלות את רמת החיים של הפרט ולהעשיר את המדינה עצמה. ובאמת, קל לראות שהחיים באמריקה הצפונית ובאירופה המערבית טובים יותר, והרוסים מודעים לכך בעצמם ומביטים לשם קצת בקנאה.

מכאן נסיק כי השיטה, שמעתה נקרא לה "הנאורה" והיא כוללת בתוכה את הדמוקרטיה ואת המדע (כל אחת ותחום עיסוקה), פועלת ולא בזכות החומר האנושי שבה. אלו הם לא הישגיהם של ההמונים שחונכו כי כל טענה על מדעי הטבע דורשת הוכחה וזכויותיהן של כל האנשים שוות. מכאן גם שזו לא אשמתם של ההמונים שלא זכו לחינוך נאור, שהמערכת שהם מתפקדים בתוכה היא פוגענית ורקובה.

כאן, כמובן, תגיד לי כי אין זה משנה. פשע הוא פשע, והאדם שביצע אותו אחראי לו. נכון, ברזולוציה האישית זה נכון. וברזולוציה האישית (שבה אני בוחנת כל פרט ופרט) האדם הוא יצור תבוני שיכול לבחור באיזו דרך ללכת ויש לו אחריות על מעשיו. אך ברזולוציית ההמון אין לך רצון חופשי או אחריות על מעשיך, אתה כפוף לגוף שיש לו כוח עליך. אז כאשר אני מזכירה את השנאה של ציבור הסטודנטים כלפי החרדים אני מדברת על הרזולוציה הגבוהה יותר, בה המדינה, שהיא הגוף היחסית יותר נאור, היא מוקד הכוח של הסטודנטים בעוד שההנהגה הדתית היא מוקד הכוח של החרדים (בלי להכנס לפילוגים שבתוכם וכו'). כאן תפקיד המדינה הוא להגביל אל הכוח של ההנהגה הדתית בכדי למנוע את כל האנדרלמוסיה שתיארת.

וברמה האישית? בוודאי שיהיו לי רגשות שליליים כלפי אדם שמתייחס אל אשתו כמו אל חפץ, שמשריץ ילדים בלי להתחשב בהם ובלי לתת להם כל מה שצריך לתת לילד. בוודאי שאשנא את מי שבור ואלים, אבל אשנא אותו אישית, כשיש לו פרצוף ושם ואני יודעת שהוא אכן אחראי לכל הפשעים שאני מייחסת לו, לא כשהוא חלק מקהל מדומיין של אנשים משוכפלים. אל אלו, נאורים או חשוכים ככל שיהיו, אני אדישה.

עכשיו כמה דברים בקשר לפרקטיקה המקומית:

תראה, כמות הכאוס שמייצרים לא לינארית ביחס לשינוי שגורמים. יש דרכים יעילות יותר להזיז עניינים מאשר אינתיפאדה, כי חצי מליון ערבים בעוצר לא טועים. משאביהם של הסטודנטים מוגבלים והם בהחלט ציבור שיש לו מה להפסיד. ואפילו מתוך כך מצליחות אגודות הסטודנטים לייצר מחאות רועשות אך מטומטמות בעליל. הנה למשל, מצד אחר הטענה הזו שסטונדטים הם השמנא והסלתא של הציבור הישראלי ומצד שני הקטע עם התרנגולות הוא שטיק של כיתה טיפולית בטיול שנתי. ביום שני, ואני כבר קיבלתי מייל, הולכים לעלות לירושלים ולמחות על ההפליה. הלוואי ויכולתי לתמוך בזה, אבל ראבק, הססמאות והטיעונים לוקים בלוגיקה מעוותת שאפילו אם תושג המטרה – זו תהיה מטרה נקודתית שלא תפתור לנו את הביעה.

אוי, ביבי מסכן, ליבי ליבי אל ביבי. איך הוא יצליח לסבן את כולם? למה הם פשוט לא מסכימים לסתום את הפה, מימין ומשמאל? פשוט שיתנו לו להתרווח על הכורסא שלו ולקבל את המציצה הממלכתית שלו. מה זה פה כולם נהיו כאלה עקרוניסטים? מה אכפת למהגרים לעבור קצת גיור ולחרדים לחיות קצת בעוני? מה כבר ביקש האדם? לחמם את כסא ראש הממשלה ולהיות משומן על הצוואר.

לא, סורי. לא קונה. אף אחד לא אמר שקל בפוליטיקה, ובטח שלא בפוליטיקה הישראלית. קל באליפות דוקים. גם מתכנת משקיע את כל כולו בפרוייקט עם הידיעה שבשנה הבאה הוא יכול לאבד את מקום העבודה שלו. למה אני צריכה להתחשב בפוליטיקאים שמפחדים לאבד את מקום העבודה שלהם?