|
| 10/2010
חרדת אירוח
אף פעם לא שמתי לב שההורים שלי נלחצים כשאני מארחת חברים או בן זוג. תמיד הרגשתי שזו אני שצריכה לעמוד בסטנדרטים של הבית. לא פחדתי שמה אנחנו לא כמו כולם. ההפך, היו מוזרים לי מנהגי הישראלים, במיוחד הקטע הזה של לתת לחברים לפתוח לך את המקרר ולבחור להם אוכל. הייתי אולי מרוכזת יותר מדי בעצמי ובקונפליקטים שלי שלא ראיתי איך הם משתדלים ומנסים לרצות. לא שמתי לב שהם מתאמצים לדבר עברית בלי מבטא כי מעט מאוד שמעתי אותם מדברים עברית. אני הייתי בבתים אחרים וידעתי שהכל אצלנו מעוצב טוב ובסגנון מערבי, ידעתי שהנימוסים שלנו טובים. ההורים שלי לא ידעו. לא היה להם מושג איך זה בבתים אחרים. לא היה להם מושג אם הם מספיק מנומסים או מספיק קז'ואל, אם הבית נראה טוב או מביך, אם הם מספיק נדיבים או שהאורח מתבייש לבקש לחם. כן, הדברים אצלנו התנהלו שונה. ככה זה אצל מהגרים. אבל אני לא שמתי לב שזה ממש מלחיץ אותם. אני שמתי לב שהם ממש מלחיצים אותי. ובכן, צריך להגיד להם שהם בסדר גמור ואני במילא לא כל-כך בקטע של מגירות במבה ו"קח לך משהו מהמקרר אם אתה רעב".
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
