פורים מתקרב, ואני לא חושבת שאי פעם כל כך השקעתי בתחפושת, זה הולך להיוצ כזה מגניב.
אתמול הייתי במסיבה, למרות שהייתי אמורה בכלל להיות בירושלים, אבל זה לא יצא לפועל.
דבר ראשון ראיתי איך הגישה שלי משפיעה על איך שאני רואה דברים.
נכון הבחורה הזאת שדיברתי עליה בפוסט הקודם? אז אנשים דיברו עם אנשים, ובסופו של דבר אמרו לי שכנראה רק לא הבנתי אותה נכון. וגם כשמישהו שיותר מבין במה שקורה מאחורי הקלעים הפריח את התיאוריה שלי, הגעתי למסקנה שזה כנראה נכון.
ואתמול, עם גישה חדשה, פתאום הסתדרנו הרבה יותר טוב.
יכול להיות שזה רק המחשבות שלי שהפריעו עד עכשו, לא להפך.
בכלל, זה היה מוזר ואפילו קצת משעשע לראות אנשים שהפעם האחרונה שראיתי אותם הייתה לפני שנה או יותר, במציאות אחרת לגמרי. באיזה שהוא שלב שהתבדחתי עם פאלפי שכנראה כשהם ראו אותי מה שעבר להם בראש זה "מה לעזאזל היא עושה פה?" XD
וגם פה הגישה שלי גרמה לי לתחושה טובה. חשבתי על זה בצורה מסויימת ובאמת הרגשתי ככה. אני לא הקשר של מישהו אחר, אני בפנים עצמי.
הדבר הכמעט יחיד שלדעתי העיב עלי שם זה העובדה ש...
קצת קשה להסביר
תמונה שבפועל היא נורא תמימה, ואם השחקנים בה היו אחרים כנראה שאפילו לא הייתי עוצרת להסתכל יותר משנייה.
אבל השילוב הזה, ואולי גם הסיטואציה, זרקה אותי למסיבה אחרת, במציאות אחרת, לפני משהו כמו שנה וחצי. פלאש בק.
"מנורקה, תראי!" אצבע מצביעה עליך. זה האדם החמישי ב3 דקות האחרונות.
אני מחייכת בביטול ומנסה לשכנע אותם ואותי שזה לא מזיז לי. אז מה אם זה החבר שלי, שהפרצוף שלו נמצא 2 ס"מ מפרצוף של בחורה אחרת. אז מה אם לא הייתי מכירה אותם, הייתי בטוחה שהוא מתחיל איתה, בדיוק כמו שכל החברים שלי שעמדו איתי שם חשבו. זה בסדר, לי לא אכפת. אבל אני רוצה הביתה. אני רוצה שנלך הביתה עכשו, כדי שנוכל להתכנס בתוך עצמנו ולשכוח שזה אי פעם קרה.
אני אף פעם לא סיפרתי לך מה ראיתי. אף פעם לא סיפרתי לך כמה מושפלת הרגשתי באותו רגע, גם שכבר כעסתי עליך על דברים הרבה יותר גדולים.
אני לא חושבת שאי פעם בכלל דיברתי על זה עם מישהו, אני בטוחה שכל מי שהיה שם איתי שכח מזה כבר, מהמבטים החטופים בדקות הספורות ההם. וגם אני כבר שכחתי, עד אתמול.
שנזכרתי בזה וחשבתי על זה שוב, מנקודת המבט שלי היום, הבנתי פתאום שאין פלא שאני חושבת עליך מה שאני חושבת עליך, אם כבר אז, במציאות ההיא, יכולתי להאמין שאתה מסוגל לעשות לי את זה.
אז התכנסתי בעצמי לכמה דקות, עד שהצלחתי לחזור לעצמי ולזכור שעכשו אני במקום אחר, עם אדם אחר. לא דיברתי על זה עם אף אחד חוץ מפלאפי, בשיחה קלילה בחוץ. פלטתי את זה החוצה והחלפתי נושא.
ולמה לא אמרתי לך כלום? כי זה לא משנה. כי לא יכולת לעשות שום דבר. כי זה טיפשי וזה רק עוד זיכרון רע שצף.
שחשבתי על זה לפני שנרדמתי באותו הלילה, הבנתי את עצמי יותר טוב. הבנתי למה אני לא יכולה לסבול נוכחות של מישהי ספציפית שהייתה שם.
כי כשכל מעורבות שלך בחיים שלי הייתה רק בהקשר שלילי, כשאני מביטה בך זה הדבר היחיד שאני רואה. את העצב, התסכול, את הדמעות שבאו בעקבות האירועים ההם, שעל חלקם את כנראה אפילו לא יודעת.
אז גם אם הם לא רלוונטיים יותר בשום צורה, אני לא יכולה להסתכל עליך בלי לקבל פלאש בק כמו זה שתיארתי קודם.
אני לא יכולה שלא לזכור שוב את הכל, את כל מה שאני מאוד מנסה לשכוח ולנתק מהחיים הנוכחיים שלי.
(זה נשמע נורא דרמטי, אני יודעת. אפילו שזה לא כל כך).
אבל היי
חוץ מזה היה לי שבוע נהדר
וביום חמישי בכלל היה לי יום מאוד טוב
אז אני לא אתן לכמה דקות של זכרונות רעים להרוס לי את זה
מנורקה
עריכה:
קראתי דברים ישנים שכתבתי במטרה למצוא אם כתבתי על מה שקרה אז.
לא מצאתי, אבל מצאתי דברים אחרים.
לא זכרתי שהרגשתי ככה.
אני לא מבינה איך לא שמתי לב שהיה לי כל כך .. רע
"אני לא יכולה יותר, אני על קצה. אין לי כוחות שלא נגמרים אתה יודע"
אין לי כוחות שלא נגמרים
לתמוך ולהבין. לספוג ולהבליג
בסופו של דבר גם חזקים נופלים
כמה אפשר להיות שלווה כשזה יותר מידי מדאיג
גם אם יש רגשות שאין להם מקום
לא כרגע, לא עכשו לא היום
אי אפשר להעלים אותם לנצח בשבילך
אי אפשר להתעלם מהם לנצח למענך
אתמול חשבתי שהכל הסתדר
היום אני רק נופלת עמוק יותר
איך כל זה הולך להתאפשר
איך נמצא דרך שכל זה ייפתר
אמרתי את זה. כתבתי את זה. והייתי עיוורת
חודש לפני הסוף.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
penguin woman