ואם היו אומרים לכם שהכל נמחק?
שלא נשאר כלום
שכל זיכרון עליכם יעלם, כל חותם שהשארתם נחמק
שאיש לא זוכר אתכם יותר.
שלא השפעתם.
שאתם רק חלק מרשימה, מדפוס, שמה שמישהו אמר לכם, הוא אמר לעוד אלף?
אני היחידה שמשתגעת מזה?
מהמחשבה שאני עוד חלק מתוך המון. פרט אפור ברשימה, וו ביומן.
לא במערכת דווקא
אלא אצל מישהו בחיים. שמה שהוא אמר לי, הוא אמר גם לאחרים.
שדבר שקרה ואצלי הוא גדול, אצלו הוא דפוס
שאין השפעה ואין זיכרון, שזה נעלם ונמחק
רק אותי מרחפן שאני לא אשאיר חותם? שלא יזכרו אותי?
שאתה משקיע בבנאדם, עובר איתו דברים, בוכה בגללו, צוחק בגללו, משקיע בו
אתה רוצה שיזכור. אתה רוצה השפעה.
לפחות אני
אני יודעת שאפילו אם אדם ששולי בחיים שלי כרגע, ניקח לדוג' את החבר הראשון שלי
אם הוא יגיד לי שלא השפעתי עליו , שהייתי משהו שולי בחיים שלו
אני אתחרפן.
משנה שלא אכפת לי ממנו? משנה שלא דיברנו שנה? משנה שלא באמת אכפת לי מה הוא חושב עלי? לא.
משנה שאני רוצה שיזכרו אותי. חברים, בני זוג, משפחה...
יצר אנושי של לרצות להרגיש חשוב
של..חותם. השפעה
מחשבות של לילה הובילו אותי להבין שאני לא רוצה שישכחו אותי
אבל ברגע שאוכל להפנים שהשפעתי, ושאני לא צריכה לראות את זה בכל רגע
יהיה טוב יותר.
יום העצמאות היה אדיר
על האש אצל איתן עם אנשים טובים, היה מצחיק טעים וכיף
אחר כך נסיעה לחוף פלמחים, ריקודים, שנטי וסטלה (טבעית), דיבורים
אפילו עשיתי משהו קצת.. אחר מהדפוס שלי.
(הורדתי חלק עליון ונופפתי בו לעיניי החברים בחוף. כמובן שהמים הגיעו לי עד הכתפיים, ככה שהצניעות נשמרהXD )
וזה היה משחרר, וזה היה כיף, ואני באמת הרגשתי טוב עם עצמי על זה
אחר כך הייתה חזרה , והיה סרט אצל אשי (שישנתי בוXD )
ובכלל החיים שלי כרגע טובים בעיקר
מסטולה מהגייגי לילה
מנורקה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
penguin woman