"אל תפחד תשאף לדעת
אל תדאג עוד תקיים
מי שבידו לדעת יש בליבו עוד לנחם
אל תפחד ימים יבואו ועונות השנה תחלוף
אתה תראה שעוד נגיע אל הסוף
אל תפחד ממציאות נושכת ואנשים קרים
כל אחד סוחב בבטן ומעט שעליהם רואים
כמה כוח יש ברגע
ולנצח אין לו סוף
בכל דמעה שעוד תרד יגיע צחוק
וזה הרגע הנה באה השעה
מה תביא איתה הרוח מה ימיס את הדממה
ויש סיבות לכל הדבר
יש חלום שלא נגמר
בסוף הדרך עוד תהיה מאושר
וקדימה אל האופק, אל השמש הטובה
זה רחוק, אבל תגיע קצת עייף וקצת צמא לאהבה
שמחכה לך, תקטוף אותה כפרי בשל
ואז תנוח תרדם בצל...
וזה הרגע הנה באה השעה
מה תביא איתה הרוח, מה ימיס את הדממה
ויש סיבות לכל דבר
יש חלום שלא נגמר
בסוף הדרך עוד תהיה מאושר!"
("מכתב לאחי" קובי אפללו)
זה מהשירים האלה שיש בהם יותר הדגשות מאשר שאין
זה מהשירים האלה שמספיק שאני שומעת את הצלילים הראשונים שלהם אני מחייכת
זה מהשירים האלה שמתנגנים בראש כל היום
זה מהשירים האלה שאני מאוהבת בהם אפילו שהם לגמרי לא הסגנון שלי
זה מהשירים האלה שעושים לי משהו.
היה יום כמעט מושלם היום...
השיר הזה התנגן לי בראש ועשה לי טוב מרגע שהתעוררתי וכל היום בבי"ס..
אפילו שם היה די נחמד היום (נחמד שם לאחרונה, בעיקר כי אני לא לומדת כמעט)
בצהריים נסעתי עם אמא לת"א, לחפש את החנות של המוצרים ללא גלוטן בנמל ת"א (פותחים משהו חדש וגדול ומגניב שם)
לא מצאנו אותה, כנראה עוד לא פתחו
אבל הלכנו למקס ברנר ואלכתי ושתיתי את האושר:) כדור טראפל, קצפת עם תותים, אגוזי לוז בסוכר וסמוזי של שוקולד לבן ותותים :):)
היה גם שיחות טובות עם אמא שלי, רקע של ים מדהים שעושה הרגשה טובה
אחר כך נסעתי ליהודה וישראל, מועדון שנמצא באלנבי, שמקדם צעירים במוזיקה, קולנוע וכד'
הייתה שם סדנה של מוקי לכותבים צעירים שחיכיתי לה המון זמן
בהתחלה באתי, ואני רואה שסגור
אני מנסה להסתכל פנימה, ואז מישהי אומרת לי "באת לסדנה של מוקי?" "כן" "אה, מגניב, בואי"
מסתבר שיש עוד כניסהXD ושיש להם גם את הלובי של הבניין וגם דירה בו
אז היא (מסתבר שקוראים לה נפאל. כן, כמו הארץ) הובילה אותי לדירה, שזה המשרדים, וניהלנו דיון עם עוד כמה בחורים ששם על העובדים הזרים
אנשים שם ממש זורמים וממש נחמדים!
אחרי איזה 10 דק' ירדנו לסדנה (אגב יש למטה עיצוב מדהים פשוט) , ואני בטלפון עם מאי, נכנסת בלי לשים בכלל לחדר, ואז אני רואה את מוקיXD
הסדנה הייתה מדהימה.. שמעתי שירים של אחרים (הם מוכשרים וחמודים מאוד@) והקראתי 2 שירים שלי, והנה הם לפניכם (בסדר שקראתי אותם):
"זרקתי את זיכרונותיי בלב ים/ מנורקה
זרקתי את זיכרונותיי בלב ים
הטלתי אותם, כבדים, טעונים
גזרתי עליהם כליית עולם
להעלם אל תוך הגלים
נפרדתי מזיכרונותיי על ספינה
אומרת שלום, בלי לרצות לשוב ולראותם
עוצמת עיניים בטיפת אמונה
שאשכח את המקום שתפסו אצלי בעולם
קרעתי את כבלי העבר מול כוכבים
מנתקת שלם שלעולם לא יחזור
משליכה אל הים תמונות ומכתבים
שלאחר שייעלמו, לא אביט עוד לאחור. "
"
הגשם לא יפסיק/ מנורקה
אמרתי לך שהגשם לא יפסיק
הלב לא יירפא, הוא פשוט ידחיק
את הכאב שזורם בכל פעימה
את ריח גשם הדמעות בכל נשימה
הסתכלתי בעיניים עצומות, כיווצתי אגרופים
מנסה לעצור את גוש הדמעות שמצטבר בפנים
אני לא אומרת דבר, כדי לא להוציא את הצרחות
את כל הסערה שבתוכי, מערבולת רגשות
אני רוצה להיות לוחמת, מושלמת וקשוחה
אני לא מרשה לעצמי לבכות, לא מולך
לא אומרת דבר, סופגת ושומרת בפנים
מחייכת מבחוץ, מתפרקת מבפנים
חיה עם הפחד שלא אהיה יותר שמחה
הפחד לאבד אותך
והוא משתק אותי, כמו קור חד ופתאומי
ואני נשארת ונרטבת בגשם של עצמי"
היו פידבקים טובים בעיקר.. חוץ מבעיית ניסוח קלה (בקטנה, לא משהו קריטי) מוקי אמר שאני כותבת מקסים, שאני כותבת בשפה עשירה^^ כשסיימתי את "הגשם לא יפסיק" (זה שקיבל יותר מחמאות) מישהו אמר "ואוו!" , ובסוף הסדנה בחורה אחת נגשה אלי ואמרה שהשיר מדהים ושהיא כמעט בכתה מהשיר הזה! אז דיברתי איתה כמה דקות , סיפרתי לה על מה כתבתי את השיר ... ואין, זו הרגשה מדהימה, באמת.
אני מתכוונת ללכת לשם פעם בחודש עכשו (למרות שהסדנה פעם בשבועיים, אבל זה בעייתי בגלל נינג'יטסו ותלמידים וכו'..)
כשחזרתי מת"א הלכתי לאיתמר שלי (3>) , אכלנו דברים טעימים וראינו חצי מ"ונדטה" (או בתרגום-" "נ" לנקמה "XD )
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
penguin woman