יער הילדים/ מנורקה
קרובים ורחוקים
אחים וחברים
זרים מוחלטים
רק ילדים .
קבר אחים
של גזעים נכרתים
שלא זכו לפרוח ולהתבגר
שלא זכו לראות עולם אחר
על לא עוול בכפם
מתו כולם
הם היו בסה"כ ילדים.
ביער רחוק וקר
הצדק לא תמיד נשאר
באדמה דמי אחי צועקים.
הם היו בסה"כ ילדים
את השיר הזה אני הולכת לקרוא מחר, בטקס.
מאז המסע לפולין אני הרבה יותר מתחברת ליום השואה
מי שהיה שם לא יהיה יכול להבין אף פעם, איזו חוויה עצומה זו
שגרמה לי להעריך הכל הרבה יותר. את החיים, את הארץ הזאת
חוויה שגרמה לי לזכור תמיד שהעולם לא רק טוב. שיש רוע באנשים.
והוא יכול להיות עצום
יער הילדים הייתה אחת החוויות המזעזעות, והוא היחיד עליו כתבתי שיר
הם הרגו 800 ילדים. בבורות טבעיים, הם אפילו לא חפרו.
כולם בני עיירה אחת, טרנוב.
ביום אחד נהרגו כולם, יחד עם אלפים אחרים, בוגרים .יהודים. ותומכים, משתפי פעולה.
כמה רוע יכול להיות בילדים? מה עשתה ילדה בת 5 שמגיע לה למות?
לפי היהדות תינוקות הם מלאכים. והם מתו בלי שספיקו בכלל לעשות משהו רע למישהו
ואני ממשיכה לשאול למה. למה. למה.
ואין לי תשובה חוץ מזה שטבע האדם הוא להיות זבל. להיות תבע כוח
אבל עדין.... אפילו האנשים הכי חארות מחייכים למראה תינוק, למראה של ילד קטן
אפילו הם מזדעזעים מבכי אמיתי של ילד (אמיתי כלומר בכי מכאב ומפחד, ולא מ"למה לא קנית לי בלון")
ואירוני שדווקא אלה שלא ראו באחרים בני אדם, לא התנהגו כמו בני אדם בעצמם...
איך הם יכלו לחבק את הילד שלהם אחר כך בלי למות מרגשות אשם, אני לא יודעת.
ולא למדנו הרבה. לילדים היום אין כבוד לדבר הזה.
המסע לפולין הוא אולי הדבר היחיד שמחדיר בהם כבוד.
אנשים עדין שונאים על רקע גזע, דת, נטייה מינית, דעות שונות
אז מה אנחנו נבדלים מהם? שלנו אין תאי גזים?
שאצלנו זה במילים ולא במעשים?
שאצלנו זה מילים שהורגות, ולא רובה?
רק תחשבו על זה לרגע. זה הכל
יהי זכרם ברוך. של כל הילדים, המבוגרים, היהודים, ההומסקסואלים, צוענים, נכים, משתפי פעולה , קומונסיטים וכל מי שנפגע ומת, רק בשל היותו שונה.
מנורקה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
penguin woman