משפט אחד. והכל חזר אלי
מול מדורה שבוערת בקושי , מול אנשים קרובים ורחוקים
משפט אחד טפשי שנאמר בצחוק, ו... המחשבות התחילו
אותו יצור קטן בבטן שאוכל אותה מפנים
ישבתי שם ושתקתי.
ישבתי מול הים בזמן שהבוקר התחיל להתעורר משנתו
לבד,מתעטפת בעצמי, מצליפה בעצמי את הקור
ורק חיכיתי שמישהו יבוא ויחבק אותי. בידיעה שכולם ישנים. והרגשתי כל כך לבד
מנסה להבין
למה זה כל כך הפריע לי לעזאזל?
לא לקח הרבה זמן
לא ייחסתי לזה חשיבות יותר מידי
כלומר כן, ידעתי שאולי קצת משהו דפוק אצלי בגלל זה אבל...
איך הייתם מרגישים אם כל בנזוג שהיה לכם עד עכשו (לא כולל הנוכחי) היה מתחיל מולכם עם בחורה אחרת?
את הסיפור של איתי עם עמית הרבה מכירים. זה היה דבר שהרבה שמעו עליו
על ההשפלה אחת הגדולות בחיי
שכל החברים שהיו לי באותה תקופה, היו עדים לכך שהחבר שלי מתחיל עם בחורה אחרת
במבט על דברים שכתבתי אני רואה שכולם ראו, כולם שמו לב, כולם הבינו.
"אני לא טובה מספיק אז הוא מחפש עוד
אני לא מספיקה
אני צריכה להוכיח את מקומי ולדרוש את מקומי
ולהזכיר לו את קיומי
ממתי זה ככה?
למה נדמה שרק אצלי?
שרק אני צריכה כל הזמן לומר שאני כאן כי אם לא, אני נעלמת
לפעמים הרגשתי כל כך חסרת אונים שם
פשוט ... רציתי לצרוח ולבעוט בהם או משהו
והלכתי בשקט
רציתי לבכות, לצרוח
לברוח
והמשכתי בשקט
אבל אתה כנראה העדפת להאמין לתירוצים, צירופי מקרים
להאמין שאני לא בסדר
אבל איך אפשר שכל הזמן צריך להוכיח
וזה כואב לחשוב שאולי אני לא טובה בעיניו
שאי אפשר להרגיש מספיק טובה"
(מתוך קטע שכתבתי בבלוג, בחלק ממנו שכבר נחמק , לפני שנתיים וקצת)
ועם רע... כמובן היה את הקטע שכתבתי עליו לפני כמה וכמה פוסטים
היה את העניין עם נור, שממנו צמח הריב
היו עוד דברים קטנים פה ושם
וכלכך הרבה פעמים הוא גרם לי להרגיש כמו שאיתי גרם לי להרגיש
תמיד האשמתי את עצמי שם
תמיד אמרתי שאני רגישה, ואני מגזימה, ולעזאזל אפילו בדברים הכי מובהקים, תמיד חשבתי שאולי זאת אני
בידיעה שלמה שאני לא, ושאני צודקת.
אבל פחדתי להיות צודקת.
ומול הזריחה, קפואה מקור, הבנתי שגרמתם לי להרגיש שאני לא מספיקה
לא טובה מספיק
שהטבעתם לי את זה בשריטה שנמשכת
יחד עם בעיות באמון ועוד פאקים קטנים שהשארתם לי
ושאני אשתגע מכל סיטאוציה הכי קטנה שתגרום לי להרגיש ככה שוב.
אני לא מכונה לעבור את זה עוד פעם
נמאס לי להרגיש לא טובה מספיק.
נמאס לי שאומרים לי כמה אני יפה, כמה שהיו רוצים גוף כמו שלי
ואני לא מאמינה
שאמורים לי שאני חכמה
ואני לא מאמינה
שאומרים כמה אני טובת לב
ואני לא מאמינה.
נמאס לי לא להאמין למחמאות.
אני יודעת שאתה אוהב אותי, כמו שאף אחד לא אהב לפנייך
ואני יודעת שלך אני מספיקה.
ואני יודעת שהאמון בנינו והקשר שלנו כל כך חזק, כי יכולתי לבוא ולומר לך. פשוט ככה.
כדי להגיד לאיתי היו דרושים המון שיחות עם חברים, המון חיזוקים
לרע אף פעם לא אמרתי כלום. עד היום.
ומולך פשוט שפכתי את הלב. אתה ראוי לזה, יותר מהכל.
אני יודעת שלא ידעת מה זה עושה לי, ואולי לא הייתי מתרגשת כל כך בלי כל זה
אני יודעת שהפכת אותי לבנאדם טוב יותר. מוצלח יותר. שלם יותר עם עצמו.
ושאיתך אני אתגבר גם על זה.
אני אוהבת אותך כל כך, ואתה כל כך חשוב לי ויקר לי
ושחיבקתי אותך, וניגבתי את הדמעות, ידעתי שאני כל מה שאתה צריך, ואתה כל מה שאני צריכה.
אגב, פסח היה טוב למדי
אכלתי המון דברים שעכשו הם בלי גלוטן, כמו פיצה האט:P
והייתי במקס ברנר, סינימה סיטי, קאמפינג בים... ביליתי המון והייתי שמחה כל כך
לא בא לי לחזור ללימודים. אבל נתגבר
מנורקה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
penguin woman