"אני זוכרת שפעם פלרטטתי עם קתוליות, כשיצאתי עם בחור שבילדותו היה נער מקהלה, ונראה שהפיק משהו מכל העניין. לקחתי כמה ספרים וכתבי עת מהכנסייה המקומית והתחלתי לקרוא. קניתי פחות או יותר , את העסק עם מרים הבתולה, והייתי בתהליך של שכנוע עצמי שבכל זאת יש משהו בדת שלוקחת אישה כל כך ברצינות.
אבל אז קראתי אנקדוטה משעשעת באחד מכתבי העת האלה, על פעם שהאפיפיור יוחנן השני ביקר באיזו עיר, והנזירות שהיו אמורות לבשל בשבילו פישלו, ובסוף הגישו לו צ'יפס. ברור שהפואנטה המצחיקה היא שהאפיפיור אכל צ'יפס, אבל אני התרשמתי דווקא מזה שלאפיפיור יש נזירות שמבשלות בשבילו. מנהיגים דתיים לא אמורים להיות איכשהו חכמים מכולנו? ואז הבנתי שאין שום דבר מיוחד במערכת הזאת, ושם דבר לא עושה אותה עמוקה יותר או מצוינת יותר משאר החברה. אם אדם שהקדיש את כל חייו למחשבה על טוב וצדק ואמת, עדין מצפה שנזירות יבשלו בשבילו את הצ'יפס (שהרי, לנזירות אין שום דבר טוב יותר לעשות, ואף אחת מהן ממילא לא תהפוך לכומר, או אפיפיור, כי נשים לא מספיק טובות לזה), אז משהו שם שגוי מאוד. איך ייתכן שהוא החמיץ את הקטע על כך שכולם שווים בפני אלוהים? אם ככה חושב הקתולי החכם ביותר, אני לא רוצה לפגוש את הטיפש ביותר.
אולי זה דומה לעיקרון האנתרופי, אבל אני אישה, ואחרי התנסות של שנים אני יודעת שאני מסוגלת לכל דבר שגברים יכולים לעשות, מלבד דברים שדורשים במפורש פין (כמו השתנה בעמידה). כלומר, זה מובן מאליו כל כך שנשמע טיפשי לחזור על זה, קצת כמו לומר ' לכל בני האדם יש ראשים' . אז מה הדת יודעת עלי שאני מחמיצה? האם מראש אני שווה פחות באיזה אופן? אבל זה לגמרי שטותי. איך דת שמתיימרת להיות עמוקה יותר מכל דבר אחר, מגלה פחות הבנה על האנושות מכל מחלקת כוח אדם במדינה?" (מתוך הספר "סופו של מיסטר Y" מאת סקרלט תומס. עמ' 344-345).
אני חושבת שזה אחד הקונפלקטים בעיקריים שיש לי עם הדת. ז"א, כאן מדובר על נצרות, אבל יש את זה באופן חזק גם ביהדות. ואפשר לומר שזה יותר בצורת ההתנהלות שלה.
הרבה פעמים אני אומרת שכן, אני מאמינה באלוהים, אבל לגבי הדת יש לי הסתגיות, וזו אחת מהם. למה לבחורה אסור לשיר? למה בחורה צריכה לגזוז את השיער שלה אחרי שהיא מתחתנת? למה היא צריכה ללבוש שקים כדי שלא יראו אפילו במעט את צורת הגוף שלה?
(אני כמובן הלכתי על החרדים הקיצוניים). למה ברוב הגדול של זרמי הדת בחורה לא יכולה לעלות לתורה, או להיות רבה (אם הבנתי נכון רבה זה רב שהיא אישה, ורבנית זה אישתו של הרב) והיא טובה רק לנקות, להכין אוכל ולגדל ילדים תוך שהיא מולידה אותם בקצב מסחרר ?
זה בכל דת, גם בנצרות, גם ביהדות, גם באיסלאם ואפילו בבודהיזם (זה מתואר בדיוק בקטע אחרי הקטע שציטטתי בספר). איך האנושות הגיע למסקנה שגברים טובים יותר?
אני משערת שזה הגיע מכך שפעם המלך היה זה שעומד בראש המלחמה, והיה צריך כוח פיזי, דבר שמה לעשות, לגברים יותר קל להשיג (כמובן שאני מכירה בנות שירתקו לריצפה גברים ב2 שניות, לכן אני אומרת להשיג, לא יש).
אבל מאוחר יותר? בחברה המודרנית?
יוצא לי להתווכח המון על הנושא הזה, בעיקר גם גברים, כי מה לעשות שאני מכירה גם שובניסטים, ולמדתי לתת להם כאפה בראש ולא להתקפל שאומרים לי "למטבח אישה"
הטיעון הגורף של הרבה מהגברים האלה הוא שבכל עמדות המפתח כיום עומדים גברים, אפילו במקצועות "נשיים" כמו בישול.
אבל הטיעון הזה לוקה בחסר. תקנו אותי אם אני טועה (כי אני מתבססת על זיכרון כאן), נשים לא ממש יצאו לעבוד, בעיקר לא בעבודות שנחשבו "גבריות" (כלומר הכל חוץ מבישול נקיון וכד') עד מלחמת העולם הראשונה, שבה רוב הגברים יצאו למלחמה והרבה מהם נהרגו, ואז היה מחסור בכוח אדם ונשים התחילו לעבוד.
וגם אז אני די בטוחה שההיקף לא היה כל כך גדול, אבל גם אם ניקח את התקופה ההיא כנק' הפתיחה של נשים בשוק העבודה, לגברים יש מאות שנים של "פור" עליהן. ומכאן- בעל מפעל לייצור נשק יעדיף גבר על אישה פשוט כי זה יותר טבעי לו, גברים עובדים במקומות כאלה שנים רבות ונשים.. לא. לא כי הן פחות טובות, פשוט כי התרבות והחינוך גמרו לזה.
לא שעכשו המצב מזהיר או טוב במיוחד. גם עכשו, העדיפות לגברים גדולה יותר בגלל קבעון לא ברור במוח של אנשים.
אפשר לקחת דוג' מאוד רלוונטית- ציפי לבני. האישה הזאת עשתה כל כך הרבה, והשקיעה כל כך הרבה במדינה הזאת, לא פחות מכל גבר אחר. עדין בכנסת לועגים לה על כך שהיא אישה וחשבו שהיא לא יכולה להיות ראש ממש בגלל זה (ואת זה אני יודעת מתוך כתבה שקראתי). ואם זה קורה אצל האנשים שמנהלים את המדינה שלנו, שאמורים להוביל אותנו- ברור שזה יקרה במקומות נמוכים יותר. נשים לא נמצאות בעמדות מפתח לא כי הן פחות מוכשרות, פשוט כי השובניזם עדין זורם בדם של החברה הזאת, ולנשים קשה הרבה יותר להתקדם. (ואם אני לא טועה- יש גם הסבר פסיכולוגי למה גברים יעדיפו להעסיק גברים).
גם מחנכים אותנו לזה באיזשהו מקום, משהו בכל האגדות, בסיפורים, במשחקים ואפילו בשירי ילדות ("אבא הלך לעבודה...") מחנך אותנו לשבת בבית בעוד הגבר עובד ומתקדם. מחנך אותנו שיש לנו מקום מסוים בעולם הזה, והוא קטן יותר ושולי יותר.
זה מהדברים שמעלים לי את הסעיף. ברוך השם אני יודעת מה אני שווה. ואני יודעת ששום גבר לא יותר טוב ממני רק מעצם העובדה שלו יש איבר מין שונה ממני. אמנם המוח שלנו עובד באופן שונה (מוכח מדעית) אבל אף אחד לא אמר שאופן מסוים מוצלח יותר.
ואם מישהו אומר לעצמו אחרת, אני יכולה להגיד לו בוודאות שזה בגלל שהוא לא מרגיש מפסיק טוב. אם הוא היה מרגיש שהוא באמת כל כך מוצלח וטוב ממני, הוא לא היה מרגיש שום צורך לכפות עלי לנקות ולבשל בשבילו, או להביע דעה, או להתקדם או כל דבר אחר. כי במילא אם אני אנסה אני לא אצליח. אבל אני חושבת שדווקא כי הוא יודע שיש מצב שאני אצליח (לא כי אני אישה, פשוט כבנאדם) אז הוא מנסה לסגור אותי בקופסא הזאת.
ולסיכום- זה נכון שכיום רוב מי שמנהל את העולם הם גברים- ותראו מה נהיה ממנו (מלחמות, שחיתות וכו').
השתתפתי פעם בסרט עצמאי שנקרא "ארדאה" , שמספר בין היתר על חברה שובנסטית, ועל אישה שרצחה את בעלה והתחזתה לגבר וכך המרידה נשים נגד הבעלים הרודנים שלהם.
המשפט שלי בסרט היה "אל תקרא לי אישה" שאותו אמרה הגיבורה לפני שרצחה את בעלה, אחרי שהוא היה משעבד אותה ומכה אותה וכל הזמן פונה אליה "תעשי ככה וככה אישה!" ככינוי גנאי.
אז אני אומרת- אתה יכול לקרוא לי אישה, אבל אל תשתמש בזה כדי לקרוא לי למטבח :)
תשתמש בזה כמחמאה, לא כגנאי. אני אישה ואני גאה בזה. מאוד אפילו.
יצא פוסט מאוד ארוך, אבל לא יכולתי להתאפק.
מנורקה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
penguin woman