שני יסודות/זלדה
הלהבה אמרה לברוש
כאשר אני רואה
כמה אתה שאנן
כמה עוטה גאון
משהו בי משתולל
איך אפשר לעבור את החיים
הנוראים האלה
בלי שמץ של טירוף
בלי שמץ של רוחניות
בלי שמץ של דמיון
בלי שמץ של חירות
בגאוה עתיקה וקודרת.
לו יכולתי הייתי שורפת
את הממסד
ששמו תקופות השנה
ואת התלות הארורה שלך
באדמה, באוויר, בשמש, במטר ובטל
הברוש שותק
הוא יודע שיש בו טירוף
שיש בו חירות
שיש בו דמיון
שיש בו רוחניות
אך השלהבת לא תבין
אך השלבת לא תאמין.
למדתי את השיר הזה למבחן בספרות
פעם ראשונה שאני קוראת אותו (לא הייתי בכיתה שלמדו אותו)
ומשום מה הוא ממש נגע בי, בניגוד לכל יצירה שאי פעם למדנו
משהו בו היה כל כך קסום שאפילו הבי"ס לא הצליח להרוס אותו
הדיאלוג הזה בין האש לברוש
הרצון הזה להתפרץ, לשרוף הכל. לשרוף את הממסד
לצאת מהגבולות, לצאת מהתלות
לצאת מהאנושיות.
כי למרות שתמיד המילה "אנושיות" מתחברת עם חמלה, אהבה שמחה ודברים טובים
עכשו אנושיות מתחברת לי עם אנוכיות, אגאיסטיות, רצון לכוח , הרס, וטיפוח אגו
שיש בכל אחד . כמה שנלחם בזה זה תמיד שם.
וזה משגע אותי... אני בכלל מרגישה קצת משוגעת לאחרונה
נחנקת כמעט בכל מקום. כל הזמן מחפשת לברוח לאנשהו, לברוח מעצמי
ופיתוי לברוח ליורי, לצפון, מאוד גדול. רק לא אפשרי בקרוב.
כי אפילו אני לא מבינה אותי. אני צריכה שיתרגמו לי .
ומזל שיש את גל שעושה את מלאכתו נאמנה. אני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיו
מזל שאני מוקפת חברים ובןזוג שאוהבים אותי כל כך, שלפעמים אני לא בטוחה שזה מגיע לי
ורציתי כל כך לצאת מהאנושיות
להתגבר על זה
אני מנסה בכל הכוח, באמת.
החיים שלי כל כך טובים ואני ביצר של הרס עצמי לא מוכנה לראות את זה
משהו בי רוצה לטחון את הכל לאבק ולהתחיל מחדש
אבל לא מוכן לוותר על כל ההשגים
אין פלא שאני מרגישה משוגעת. רק קצת.
אם לא אמרתי כלום אל תשאלו שאלות, כי כמו שאמרתי, קשה לי לתרגם את ההרגשה למילים.
אני בסדר, רק קצת מסתחררת עם עצמי. זאת תקופה של הרבה שינויים, וזה קצת קשה.
אני לא מאמינה כבר ב"יהיה טוב".
אני מאמינה ב"אני אגרום לכך שיהיה טוב".
כי כמו שאני מטיפה לבנאדם מסוים הרבה זמן שרק הוא ישנה את מה שכואב לו
כך גם אני מאמינה שאני צריך לעשות.
אני אסדר את המחשבות והכל יהיה בסדר
זה לא מוחשי, זה לא באמת, זה רק במחשבות
ואם זה לא מתרגם לשפה, זה לא באמת קיים
מנורקה
עריכה:
נרגעתי. זה היה רק מצב רוח כזה שתקף אותי
מרגישה פחות משוגעת, פחות רוצה לברוח
לאט לאט הכל יחלחל וישקע, ויסתדר, ואני יגרום לכך שיהיה בסדר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
penguin woman