כבר כמה זמן מאוד רוצה לפרסם פוסט על נינג'יטסו שיושב לי בראש כבר הרבה זמן
אבל אין לי זמן לכתוב אותו כמו שצריך.
כמו שאין לי זמן ל...כלום בערך
ביום ראשון אני אנסע לטיול השנתי. סוג של הפסקה, רק סוג של.
מה שאני יכולה להגיד שאני מאוד מרוצה ממנו, זה שאני וחברותי מהכיתה גרמנו לשינוי בבי"ס.
שסוף סוף יעשו משהו למעננו מעבר ללימודים. (רק עצוב שצריך לעשות משהו עצמאי נגדם כדי שהם יזיזו משהו)
אולי הטיול השנתי לא יהיה כזה מעפן אחרי הכל. ז"א, תהיה לנו חולצה, ותהיה ארוחת שחיתות בערב.
נראה
עד כמה חשוב לזכור ולנצור אפילו את מה שרוצים לשכוח?
הבטחתי לעצמי להשאיר לי מזכרות מהחיים. כדי שעוד 20 שנה אני אסתכל ואחייך
למרות שלפעמים כל מה שבא לי הוא להרוס אותם כך שלא ישאר להם זכר.
הייתי רוצה למחוק פרקים מהחיים שלי , להתנתק מהם, שלא יהיה שום דבר שיחבר בנינו
אפילו לא דבר שטותי וסמלי.
אבל אני משאירה כמעט הכל. ומתעדת, וחורטת לעצמי. בשביל העתיד.
אבל יש דברים שלפעמים קשה לי לסבול את הנוכחות שלהם שאני חושבת עליהם לעומק. ועל כך השיר הבא.
זרקתי את זכרונותי בלב ים/ מנורקה
"זרקתי את זיכרונותיי בלב ים
הטלתי אותם, כבדים, טעונים
גזרתי עליהם כליית עולם
להעלם אל תוך הגלים
נפרדתי מזיכרונותיי על ספינה
אומרת שלום, בלי לרצות לשוב ולראותם
עוצמת עיניים בטיפת אמונה
שאשכח את המקום שתפסו אצלי בעולם
קרעתי את כבלי העבר מול כוכבים
מנתקת שלם שלעולם לא יחזור
משליכה אל הים תמונות ומכתבים
שלאחר שייעלמו, לא אביט עוד לאחור. "
אני מקווה לכתוב את הפוסט ההוא בקרוב
ועד אז, להתראות
מנורקה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
penguin woman