עוד חודשיים אני מתגייסת ב16.7 .

התחושה משונה מאוד.

שאני לא יהיה בבית,

שאני לא אראה אותו...

שאני לא אראה את החבר'ה כמה פעמים בשבוע,

שאני לא אעבוד,

אלה יהיה סגורה בבסיס!

וואי אני בטח אתגעגע בטירוף לכולם, זה יהיה קשה אבל חיים עם זה!

שבת שלום שיהיה לכם, ושבוע נפלא (:

אני מכירה מישהי בשנות ה- 30 לחייה שכל הזמן מתלוננת,

בעיקר על זה שלישראלים שנולדו כאן יש את הידע להתקדם ולהתפתח בעבודה,

ומי שעלה לארץ לא.

אבל אין מה לעשות ככה זה בכל חברה, יש את הפועלים ואת אלה שמנהלים אותם.

אבל תכלס ?

חלאס להתלונן כי החיים הפלאים, ואיך שלא תסתכל זה תמיד יהיה ככה כי אתה חי וזה כבר הישג.

אני מרגישה טוב כי הכל מסתדר!

אני עובדת, מקבלת משכורת, מכסה את המינוס, לומדת, תכף מתגייסת.

הכל בסדר :)

מזמן לא נהנתי ככה כמו ביום שישי.

זאת ההרגשה הכיפית של פעם שמזמן לא קפצה לבקר, וזה באמת היה אחד הערבים !

היה כמה פינות פתוחות שסגרתי על הצד הטוב ביותר נראה לי. ואני רגועה לגבי העניין הזה.

היום ל"ג בעומר אני עושה אותו עם אותם אנשים שעשיתי את העצמאות.

יהיה מצחיק (:

אז יאללה חג שמח ותזהרו כי עם אש לא משחקים (;

התקופה הזאת לא נגמרת ונוספים לה עוד ועוד דברים.

אני מנסה להחזיק מעמד ומקווה לא להתרסק, זה קשה אבל אני אעשה הכל כדי לצאת מזה.

לגבי הכסף.. אין מה לעשות אני אעבוד שלישי-שישי בלי לצאת באמצע כי בא לי לצאת אלה לקרוע את עצמי ולא להגיע למצב של טביעה בבית המשפט.

לגבי הבגרויות חוץ מאנגלית בע"פ אני כן לומדת ומנסה להשקיע אז הכל בסדר :)

עוד חודשיים אני מתגייסת ואמא שלי לא תיהיה בארץ, לא יודעת אם לבכות או לשמוח =/

ואם אני אצא לחמשו"ש אחרי שאני אתגייס ובשבת אמא שלי רוצה שאני אבוא לשדה תעופה לפגוש אותה,

ואמרתי לה שאני מעדיפה לישון במקום..

לא היה לי מה להגיד לה, כי תכלס היא לא תבוא לגיוס שלי למה שאני אפגוש אותה ?

ואחרי שאני אתגייס אני רוצה שתשמור לי מקום לצידך.