עם משקל שמראה 67.5
קיבה ריקה
ורגליים הרוסות
אני לא יכולה שלא לתהות- למה?
פאק פאק פאק זה כאילו זה תקוע, ואני לא יכולה להקיא, דאמ איט
אתמול שעה שלמה אם לא יותר הייתי תקועה עם הראש באסלה
ניסיתי להוציא הכל, כמה עבדתי על זה, וכמעט הצלחתי. אבל שוב לא יצא כלום
ואל תגידו לי "בטח היא עושה את זה לא נכון" כי אספתי טיפים מכל מקום וקראתי המון
כל טיפ שנתנו לי לא עזר לי בכלום, התת מודע שלי הרבה יותר חזק מזה
אוף.
בקשר לשישי, עם הדודים שבאו ממישיגן, זה היה פשוט נוראי
אד ומאגי (הדודים) באו אלינו ב6 בערב ביחד עם הדודה סוזן החזירה הזאת
אמא שלי שאלה למה טורי לא באה והדודים אמרו שהיא נראה במישיגן לאישפוז
ישבנו מסביב לשולחן, אד, מאגי, דודה סוזן, אמא, אבא, אני ודרייק אח שלי
עם כל הפאייז והעוגות והבראוניז המעולות של אמא, כמעט ולא עמדתי בפיתוי
והצלחתי להחזיק מעמד ולא לאכול כלום, עד ש..."אמילי הצלחת שלך ריקה"
זאת הייתה דודה סוזן חסרת הטאקט. המבטים של אד ומאגי הופנו אליי בהפתעה
"איך זה שלא טעמת את הבראוניז של אמא שלך? את כ"כ אוהבת אותם"
וכעבור שעה, חזרתי לחדר עם 3 פרוסות בראוניז, פרוסת עוגת גבינה ופרוסת פאי תפוחים בבטן
גאד, אמן דודה סוזן תמות מחסימת עורקים.
till next time
בבלוג זה
בכל הבלוגים
