אני יודעת שאתה שמח. גם אני שמחה.

אבל משהו עוצר בעדי להיות באמת מרוצה מזה שאתה שמח.

כל דבר אצלך הולך כל כך לפי המוח.

אתה לא מביע רגשות.

אני מבינה שקשה לך, באמת שאני יכולה להבין.

אני יכולה להבין שקשה לך לפעמים להגיד את מה אתה מרגיש.. אבל זה גורם לי לחשוב, שאחרי כל כך הרבה זמן, אם לא התחלת אפילו ברמז הכי קטן להביע רגשות מסויימים לגבי כל דבר אפשרי- יש לך בכלל רגשות לדברים? יש לך בכלל רגשות אלי?

לא, אני לא מדברת על זה שאתה שמח שאנחנו ביחד, אני יודעת למה אתה שמח

אתה שמח כי יש בי דברים חיוביים ושאתה לא מכיר אפילו לא עוד מישהי אחת עם כל כך הרבה דברים טובים וכי אני כנה וטובת לב.

הכל ציטוט שלך דרך אגב. מילה במילה.

אבל, זה הכל דברים טכניים.

אני יכולה להגיד לך שאני למשל, לא ממש מחפשת ילדותיות, אני רוצה מישהו שאוהב ילדים, שאם הוא כבר בן 22 (כמוך) הוא כבר יודע מה הוא רוצה לעשות ושעוד 5 שנים זה בכלל לא זמן כזה רחוק ממתי שיהיה לו הילד הראשון שלו.

אבל אתה לא כזה.

אתה כמו ילד קטן. אתה מציק ואתה עושה מה שבא לך ואתה מותח ביקורת על אנשים ואתה נוטה לשפוט ממש מהר לטוב ולרע ולא אכפת לך מה חושבים עליך אבל אתה לא רוצה לצאת "ההוא המוזר" ואתה חושבת מאוד בקפידה על הצעד הקרוב אבל לא על הצעד הבא.

ואתה כבד כמו מישהו בן 80. אתה רוצה מישהי שתצליח לסבול את כל הבולשיט שלך למרות שאתה לא מאמין שיש אחת כזאת ואתה לא רוצה לענות על יותר מידי דברים כי יש דברים "שאני לא מדבר איתם עם אף אחד אף פעם" ואתה רוצה להיות היחיד שמעוניין בחברה שלך אבל החלט מבין איך אחרים מוצאים בה עניין ואתה רוצה משהו רציני אבל אתה לא יכול להגיד לי אם פאקינג נהיה ביחד עוד שבוע.

אתה משגע אותי. ואין לי זין לזה רוב הפעמים, אתה יודע?

אתה חושב יותר מידי!

אתה אף פעם, אבל אפילו לא פעם אחת, חשבת מה אתה מרגיש לעומת מה שאתה יודע.

זה תמיד הרשימה הדמיונית הזאת של היתרונות מול החסרונות, זה אף פעם לא הרגש מול המצב.

אני כל הזמן חושבת.. אולי עוד מעט זה יקרה, עוד מעט הוא יתפח קצת, אפילו קצת. ממש ממש טיפטיפה.

וזה לא מגיע.

אני חושבת שאולי אם אני אתחיל את זה אתה תרגיש יותר בנוח, אבל אז אני אומרת משהו ואין תגובה.

אז אני מנסה שוב. ואין תגובה. ואני מנסה פאקינג פעם שלישית להביע אליך כל רגש שהו כדי שתגיד לי שאתה פאקינג מתגעגע אלי אחרי שבועיים שאני לא רואה אותך ואתה רק נותן לי נשיקה ומחייך.

מה אני אמורה להבין מזה?!

שאני הפראיירית פה שעומדת להתגעגע ולרצות לדבר ולישון אצלך כשאתה לא מראה לי אף סימן שיש לרגשות האלה מקום?

להפך! אתה אפילו אומר לי שיש בי דברים שממש מפריעים לך ולאידיולוגיה המטופשת שלך!

אז פאק יו והאידיולוגיה שלך!

אתה יודע שאני רוצה לשמוע את האמת. תמיד. לא משנה כמה היא קשה. אני רוצה לשמוע אותה.

אז אני מנסה להתמודד עם הדברים האלה שאתה אומר, אני מנסה למצוא תקווה שאולי אתה כן מרגיש אלי משהו, למרות שאני יודעת שאני לא מושלמת, אני לא מצפה להיות מושלמת, גם לא בעינייך, לא בעיניי אף אחד, אבל אני כן מנסה להיות איתך ושיהיה לי טוב.

ולא שיקרתי לך באותו יום. כן היה לי טוב איתך.

אבל באותו יום, בעצם מאותו יום, אני כבר לא יודעת מה לחשוב. אני לא יודעת מה להרגיש.

אתה אומר לי שאתה שמח, שאתה רוצה שנהיה ביחד, שאתה ממש סומך עלי ושזה משהו שממש לא מובן מעליו אצלך.

ואז אתה אומר לי שכרגע יש בי דברים שאתה לא מסתדר איתם, ואתה לא יכול לעשות איתך כלום כי הם שייכים לעבר, ואתה צודק ב-100 אחוז.

אבל אז אני מנסה למצוא נחמה. אני מנסה להגיד לעצמי ושאתה תנסה לשכנע אותי, שאולי עם הזמן הדברים האלה יפחתו. אולי עוד חודש, עוד שלושה חודשים, עוד שנה, לא אכפת לי מתי, אבל בגלל שאתה אוהב אותי, או אפילו אוהב להיות איתי, או משהו פאקינג בסגנון, אז אולי בגלל זה הדברים הרעים כבר לא יהיו משהו שאתה חושב עליו כל כך הרבה.

אבל להפך. אתה מוכיח לי שוב ושוב שאתה פועל כמו רובוט. אין קשר למה שקורה בלב.

הכל לפי חישובים, לפי הגיון, לפי מה שכדאי ולפי מה שאתה תרוויח מזה.

אפילו לא פעם אחת שמעתי אותך אומר שאתה מרגיש משהו כלפי משהו או מישהי או מישהו. אפילו לא כלפי ההורים שלך. הפאקינג הורים שלך.

אתה תמיד אומר "אני חושב ש..." "אני חושב על.." אתה אף פעם לא תגיד "אני מרגיש ש..." "אני מרגיש ~איקס~ לגבי...."

אני יודעת שלקח ממך המון להגיד שאתה שמח.

אני יודעת שזה לקח לך מעל 14 שעות של תיכנון.

אבל אני גם יודעת שאתה שמח, כי טוב לך מהדברים הטכניים, ולא ממה שקורה באמת בין שנינו.