לפי דעתי אנשים לא מגדירים את המילה "דיכאון" נכון.
דיכאון זה שאתה מרגיש תקוע,
כאילו החיים ממשיכים לזרום להם ,
כולם ממשיכים להתנהג כרגיל,
לחייך את אותם חיוכים,
לאהוב את אותם דברים,
אבל אתה מרגיש תקוע
שמשהו השתנה,
שזה כבר לא אותו דבר.
מן תחושה נוראית של מיאוס,
אתה יודע שמשהו השתנה,
אבל אתה לא יודע בדיוק מה.
ואי אפשר להגיד על זה "זאת סתם תקופה שתעבור"
כי זה לא.
אתה יודע שאתה תקוע באיזשהי פרשת דרכים לא ברורה,
שאתה צריך לקחת החלטה, אבל איזו?
"יותר ניסתר מגלוי".
ולא משנה מה אתה עושה -זה יוצא רע.
מה שאתה נוגע בו -מתקלקל.
ובתוך תוכך אתה יודע -שאתה תקוע, שהחיים שלך פשוט תקועים , לא זזים לשום מקום.
וזה לא מה שהיה פעם.
/=
היום ממגמת תאטרון היינו בהצגה כלכך משעממת, "הנהג של מיס דייזי"
הצגה עם שלושה שחקנים,
עם תוכן מפגר,
על זקנה שעשתה תאונה ובגלל זה מצמידים לה נהג בלה בלה בלה ,
פאק את מי זה מעניין ?
ההצגות שלקחו אותנו מביה"ס כבר יותר מעניינות.
אולי זה מסביר את החפירה שלמעלה ^^
זהוו,
אוהבת 33>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
->
>
>
>
>
