teenagers nervosa

את באה אלי
מתוך ימים, מתוך ספרים, מתוך שירים
באה אלי
כובשת

אנשים מדברים מדברים מדברים,

ונגמר היום.

אנשים מדברים מדברים מדברים,לעיתים צועקים.

פוגעים, מזלזלים,

ונגמר היום.

והעצב ? נשאר.

לא עוזב,

לא נשכח,

ולאנשים ? אין מושג.

הם ממשיכים לדבר לדבר לדבר,

לעיתים גם לצעוק,לפגוע,לזלזל.

הם לא יודעים כמה כל מילה פוגעת,שוחקת, משאירה חור כזה גדול,

כמה כל מילה שהם מוציאים מהפה כלכך משפיעה עליך כאילוו עכשיו אלוהים דיבר,

ולא איזה אחד מהרחוב.

למה זה ככה,

זה לא צריך להיות ככה.

כלכך קל להגיד -זין על כולם! אני עושה מה שבאלי ולא אכפת לי מה אומרים או מה חושבים,

קל להגיד -קשה לעשות.

ואני לא יודעת למה אני כותבת את זה,

למרות שזאת לא התקופה הכי כיפית שהייתה לי ,

עדיין,

אני לא מרגישה כלכך אומללה,

לא יכולה להגיד שרע לי ,

גם קיבלתי מה שרציתי-להיות בליצנות רפואית.

אז אני באמת לא יודעת למה אני כותבת את זה.

קטע שכתבתי-

אני לא צריכה לספר לכם מה זאת אכזבה.

כל אחד חווה אכזבה כזו או אחרת במהלך חייו.

כשהחתול אכל את המוצץ,כשאהבה הראשונה שלך בגן לא רצתה לשחק איתך בקוביות,

כשנכשלת במבחן שהתכוננת אליו ימים ולילות או כשחבר טוב סיפר את כל סודותיך לאחר.

אבל אכזבה אמיתית היא אינה אכזבה מחתול או מחבר,אלא אכזבה מעצמך.

אוהבת 33>