חרא של תקופה.
מדהים איך הכל יכול להתחרבן בכזאת קלות.
אבל אני באמת לא רוצה לעשות פוסט התבכיינות, את זה עשיתי כבר מספיק.
אז... נספר לכםם משוו מצחיק שקרה :]
היום הייתי עם אוראל בעיר, הלכנוו לחפש לי תיק.
בהתחלה היינו בקניון,אחרי זה עברנו לעיר.
אחרי מאה חנויות ואלף סיבובים לא מצאנוו כ-ל-ו-ם כהרגלנו,
אז שתינו לנו אייסקפה והתיישבנו כדי לנוח.
תוך כדי העין שלי קלטה חנות מלאה בתיקים,חנות נידחת כזאת שאפעם לא היינו בה.
אז קמנו ונכנסנו,
אבל בגלל שאנחנו מנומסות אוראל שאלה את המוכר אם אנחנו יכולות להיכנס עם האייסקפה.
המוכר:"זה סיגריה"?
הסתכלנו אחת על השניה כלא מבינות.
אוראל:"מה?"
המוכר: "מה שיש לכןן ביד,זה סיגריה?"
אני ואוראל "אמממ... לא"
המוכר:"זה אלכוהול"?
אני ואוראל:"לא..."
המוכר:"זה וודקה"
אני : "זה אייסקפה"
המוכר:"מה?"
אני : "זה ק-פ-ה" (כבר התחלתי להתעצבן)
המוכר:"אהה טוב אז כנסו".
חחחחח,אייסקפה מזכיר לו סיגריה ?
חנות נחמדה,יש בה דברים יפים,
אבל מה ? איך שיצאתי הגעתי למסקנה שיש אנשים מוזרים בעולם,כולל המוכר החביב הזה(:
אמממ מה עוד אפשר לספר..
השבוע הספקתי לריב עם שלושה אנשים,
וגם להשלים [בזכות שכטר ,אוהבת המון המון ימוכר גלידות זומבי שמשקיע באוזבקיסטן]
ו.. הספקתי להתאכזב ולהשתתף בצערה של טלי על מות התוכי,
הספקתי לבכות,להתעודד ושוב לבכות,
להתבכיין לכל העולם,
להתנהג כמו וולסקי ולענות "סביר" לכל מי ששואל אותי מה קורה,
אכן שבוע עמוס, והוא עוד לא נגמר.!
אז נסיים במשפט שאני וטלי המצאנו
"החיים זה כמו עץ,לפעמים יש פירות,ולפעמים יש אצטרובלים".
וואי משפט דבילי.
וכל מה שנשאר לכם זה להיות נחמדים ולהגיב,
ביי 33>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
