ללכת עם כולם,ללכת עם הזרם. ללכת בלי לחשוב.
ללכת עם מה שהיא אומרת,ללכת עם מה שהיא עושה,
ללכת עם מה שהיא חושבת עליי.
ללכת אחריה,ללכת מאחוריה,ללכת לצידה,לחפש את היד שלה,את השערות שלה בתוך ההמון.
להשתלב,להיות אחד מכולם,אבל אחד שיש לו ייחוד.
איך מוצאים את האיזון?איך הופכים לאבן צבעונית בתוך פסיפס אפור בלי לפגום במראהו האחיד?
אני רוצה להיות שונה,אבל לא משונה.רוצה להיות מיוחד,אבל לא דחוי.
רוצה להיות מוזר,אבל לעולם לא זר.
ואני ממשיך לחפש,זה בגלל ההמון שסוגר עלינו כמו מלתעות של תנין,יש כלכך הרבה דרכים לפגוע,וכלכך מעט לתקן.
^ קטע יפה מתוךך ספר,אני בטוחה שכל אחד יכול להתחבר אליוו.
תנו לשמש לעלות
לבוקר להאיר,
הזכה שבתפילות
אותנו לא תחזיר.
מי אשר כבה נרו
ובעפר נטמן,
בכי מר לא יעירו
לא יחזירו לכאן.
איש אותנו לא ישיב
מבור תחתית אפל,
כאן לא יועילו
לא שמחת הניצחון
ולא שירי הלל.
לכן, רק שירו שיר לשלום
אל תלחשו תפילה
מוטב תשירו שיר לשלום
בצעקה גדולה.
תנו לשמש לחדור
מבעד לפרחים.
אל תביטו לאחור,
הניחו להולכים.
שאו עיניים בתקווה,
לא דרך כוונות
שירו שיר לאהבה
ולא למלחמות.
אל תגידו יום יבוא -
הביאו את היום!
כי לא חלום הוא
ובכל הכיכרות
הריעו לשלום!
לכן, רק שירו שיר לשלום...
לולא יגאל אמיר,
האם היו פיגועים ?
האם היה שלום?
האם המצב היה גרוע יותר,או אולי טוב יותר ?
האם היינו חיים בשכנות טובה עם הערבים ?
כל אלו שאלות ללא תשובות,ניתן רק למחות על הספק,
והכי חשוב-לזכור!1 .
3333>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
