נהייתי מזה סוציומטית.
אני שוקלת לטוס על הנשף סיום [גמכן בולשיט], אני שונאת ארוחות משפחתיות, שונאת שיש אנשים בבית, מחפשת כל היום את הלבד שלי. אני גם לא כזה מחכה לימי שישי כי אני כבר כ"כ עייפה מהשבוע שאני סתם יוצאת שפוכה מעייפות, בכוח, ולא נהנת.
שיהיה..
בחיים לא חשבתי שאני כ"כ אחכה לעזוב את התיכון, ותאמת שמזה לא רואים את זה עליי. בגדול אני בנאדםמ חברותי, אין מצב שאני לבד או משהו.. אבל אני פשוט כ"כ רוצה לעזוב כבר, להכיר כבר אנשים חדשים, כי די מיציתי.
אם כבר מזכירים צבא אין לי מושג מה אני עושה. אני בגדול חושבת עכשיו בכיוון של מאבחנת פסיכוטכנית, השאל היא מתי מזמנים אותי למבחנים ואם אני עוברת אותם. חלאס כבר באלי להצליח במשהו אחד בחיים שלי.. כי בינתיים עד עכשיו החיים שלי הם סוגשל רצף של כשלונות.
טוב אז עכשיו פחות דיבורים יותר מעשים - אני הולכת להתקלח עכשיו, לשים בתיק 300 שקל לנשף המזדיין הזה, ומחר אחרי ביצפר אני הולכת להסתגר בחדר עם הלפטופ, כוס קפה, ועל היופי של זיידי סמית'.
צ'ירס בביי.
חזרת פתאום
הנה אתה בבית.
תן לי רק דקה לנשום...
באת לי כ"כ כ"כ פתאום
היה לי קשה
אבל אני לא מתלוננת.
כי אני יודעת ש...
גם לך היה ודאי לא קל
אם
אם רק
ורק אם תרצה
נהיה פה גם מחר
אל תתנצל
תראה כעת,
זה לא חשוב.
תן לי דקה
להתרגל
אלייך
שוב.
כינוי:
Cassie Ainsworth
בבלוג זה
בכל הבלוגים
