כשאני קמה עם התופעה המקבילה ל"זיקפת בוקר" של הגברברים,
אני עושה דברים שבבוקר רגיל אולי הייתי עושה אותם אחרת.
אחד מהם זה לרוץ לג'וגינג היומי שלי - אבל בלי חזיה תומכת...
רק אתן יכולות להבין מה זה עושה לי נכון?
טוב נו, 75C, בכל צעד וצעד הם קופצים,
משתפשפים מבפנים בתוך החולצה .
הפטמות מזדקרות אבל להגנתי - אי אפשר לראות את זה - מתחת לטרנינג
מממ הרגשה מדגדגת ונעימה שכזו.
אני אמנם לא יכולה לגמור מזה, אבל אח"כ, במקלחת... מפצה את עצמי.
זה כמו forplay שלפני סקס עצמי לא?
ועם מזג האויר בניו-יורק - זה מזקיר לי את השיר של אריאל הורוביץ
אני לא מתחברת לכל המילים כרגע... (את אלה שכן - הדגשתי...)
כמה מהן בהחלט מתפרשות באופן מסוכן.
אני אנסה ללכת לישון עכשיו ככה, כמו שאני.
להתנזר. לא לגעת...
מחר בבוקר אני כבר אקום עם "זיקפת דגדגן" שכזו...
אם אתם במקרה בניו-יורק, ורואים בחורה בלונדה-כהה רצה...
תשתדלו לא להתקרב יותר מדי. אני לא אחראית למעשיי
כשהחולצה והרוח מדגדגות בפטמותיי...
לא, זו לא אני. אבל זה מופיע כאן
גשם/ אריאל הורוביץ
===================
הרוח מביאה עננים מהים
מדגדגת אותם בפטמות
יורד גשם
ערב חלב שעווה
וזה תופס אותך עצובה
אז תתחילי מלהזיז אצבע
כשאת שוכבת המיטה
תתחילי מלהזיז אצבע
החלטה
כמו רוח מביאה עננים מהים
מדגדגת אותם בפטמות
יורד גשם
וצומחת אהבה
ערב חלב שעווה
וזה תופס אותך עצובה
אבל כל אחד מוכרח לקום מהמיטה
ובדרך למטבח לקחת החלטה
כמו רוח מביאה עננים מהים
מדגדגת אותם בפטמות
יורד גשם
וצומחת אהבה
לילה ושבוע טוב,
שירה (אולי שם בדוי)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
הצופָה (שירה)