פה למטה זה אני :)

הי, מה נשמע?

אני פה, אחרי חודשים...

אני מניחה שזה כבר לא זה בשבילי... יכול להיות שזה אף פעם לא היה...

אבל בכל זאת, זה כן מילא איזשהו מקום שהיה לי בו חסר אז... כן, אני חושבת שזה עזר לי לחזור לכתוב.

תודה.

זה מדהים, האמת. זה לא שהשתנה לי משהו בזה שזה עדיין לא אני דברים כאלה ובזה שבערך כל הבלוגים כאן רחוקים ממני מאוד (שזה לא אומר כלום, חוץ מזה שזה שונה), אבל למדתי שזה מקום מדהים. אני חושבת שביטוי ויכולת ביטוי הם דברים חשובים כלכך. את זה למדתי מעצמי. ומעוד כמה אנשים שאני אוהבת. וזה מקום שרק את זה הוא עושה. נותן לאנשים את המקום לביטוי. מעבר למפגש שיש פה, כן- זה לא שאתה כותב לעצמך, לעובדה שכל העולם יכול לראות (אמא!) יש משמעות חשובה פה. אבל- מעצמי אני יודעת שכשאתה מגיע למצב של לא לכתוב, ואתה יושב מול ה'כותרת הקטע' הזה, והוא מציק לך! חח..

ולי זה כלכך הרבה פעמים פתח.. כי זה מתחיל לא, ואח"כ זה נהיה אמיתי, ופתאום יש לך מה לכתוב, ועוד, ועוד...

בקיצור, זאת הזדמנות. וכמו בכל הזדמנות, צריך לדעת להכיר בה, אבל גם להכיר אותה. לדעת מה היא, ואיפה היא נוגעת לך. לא כל אחד צריך להיות במקום כזה. לי למשל, זה כן מזיז שכל העולם יכול לראות... וזה לא באמת מקום שהוא שלי.. וקשה לי עם הרבה דברים שקיימים פה... ואני בטוחה שיש עוד כאלה. אני לא באמת יודעת למה אני כותבת את כל זה, אבל כנראה שזה פשוט עוד רגש שאני צריכה לבטא.

או שאולי אני פשוט מנסה להגיד תודה. ועזבו, בלי לפרט יותר.

תודה.

לילה טוב, אנשים מקסימים.