קודם כל , רציתי להגיד לכם המון המון תודה על הפוסט הקודם .
נורא שמחתם אותי.
הגעתי ליותר מ- 100 תגובות .
אני מקווה שאהבתם את הפרקים של הסיפור עד עכשיו כי אני משקיעה בשבילכם וכמובן שגם בשבילי , אבל אם אתם אוהבים זה כבר עושה לי טוב : )
הוא עמד שם. כמו בול עץ לא אמר מילה ואני? שתקתי. מה אני עוד יכלתי לעשות? לא רציתי שהוא יכנס, מצידי שישאר בחוץ.
"היי נעמה" הוא אמר לי. המון זמן לא ראיתי אותו.
ואז פתאום שמעתי קולות מבחוץ. של משטרה. יצאתי מהדלת, ירדתי למטה ודויד אחרי. "מה קרה פה?" שאלתי שוטר.
"כלבה נפגעה, אנחנו עדיין לא יודעים למה" הבנתי מי זאת הייתה, נולי. נולי הכלבה של חיים. לא רציתי שחיים ישמע, אבל זה היה כבר מאוחר מידי. חיים ירד במדרגות וראה את נולי שוכבת שם, מתה. מרוב צער הוא נשכב על המדרכה. כל כך ריחמתי עליו, אך לא דיברתי. פשוט נכנסתי הבייתה ודויד נשאר בחוץ.
"מה דויד עושה פה?" שאלה אמא שלי. ממש כעסתי על דויד. הוא בא להציק לנו שוב?
"אני לא יודעת" אמרתי.
"למה לא הכנסת אותו?" היא שאלה ובאותו הזמן באמת שלא ידעתי מה לענות לה.
"לא יודעת"
"נעמה!" היא כעסה ואני צחקתי.
"מה מצחיק בידיוק?" היא הוסיפה.
"כלום..." אמרתי והלכתי לחדר. ידעתי שאמא שלי בעצמה לא רצתה שדויד יכנס, היא הרי שונאת אותו. אולי כבר לא? לא, לא יכול להיות.
שמעתי אותם מדברים בסלון. לא הבנתי בידיוק רק שמעתי קצת קטעים:
"מה אתה עושה פה?" "למה אחרי כל כך הרבה זמן?" ועוד כאלה.
ראיתי שהיא כעסה מאוד. שמעתי סגירה של דלת והבנתי שהיא אמרה לו ללכת או שהוא הלך בעצמו.
-טלפון-
"הלו?" עניתי.
"היי נעמה זה אלעד" אוי ואבוי לי. שוב הוא?
"היי" עניתי.
"תגידי את באה בסוף? אני חייב תשובה עכשיו" לא ידעתי. ללכת או לא?
"טוב.." טוב?! למה אמרתי טוב?! למה לא בראו לי שכל בעולם הזה?!
"אה יופי אז אני אראה אותך ב- 8, ביי!" הוא לא נתן לי להשחיל מילה.
-ניתוק-
'איך הסתבכתי בזה? מה אני אעשה עכשיו?' חשבתי לעצמי. לא יכלתי להייעץ עם אמא שלי, כי היא לא יודעת על גיא. יכול להיות שהיא תשמח שהיא תשמע שאני הולכת למסיבה, כי אני בדרך כלל לא הולכת. אני בכלל לא יודעת למה הזמינו אותי. אני יודעת שזה טוב לי אם אני אלך, אבל מצד שני הבטחתי לגיא. מה עושים?
-טלפון-
"הלו?" שוב עניתי. כמה טלפונים.
"הייי נסיכה" מה נסיכה? מי זה?
"אהה..." לא ידעתי מה להגיד
"את יודעת מי זה נכון?" הבנתי. זה גיא.
"כן, כן. גיא"
"כל פעם את לא מזהה אותי מחדש, אה?"
"כן.." הייתי רצינית מידי. מה קורה לי?
"טוב, רציתי להגיד לך שהזמנתי לך מונית לשעה 7 ואני עושה לך הפתעה- מקום מיוחד" הוא אמר. רציתי באותו רגע לבכות. הפתעה? אני ממש רציתי לבוא.
"כן, כן אני אבוא"
"טוב חמודה, ביי"
"ביי"
-ניתוק-
כמה טלפונים היו באותו יום. אלף בערך. התיישבתי על הכיסא והסתכלתי ביומן של בית הספר. ראיתי כמה מבחנים יש לי בקרוב. איך אני אספיק? ביום ראשון יש במתמטיקה. אני לא אספיק ללמוד. השעה הייתה 6 והייתי צריכה להתארגן או למסיבה או לגיא. לא ידעתי מה לעשות. לבסוף החלטתי, אני אלך עם גיא. עם אלעד אני כבר אסתדר.
התארגנתי לקראת הפגישה עם גיא. הייתי מאוד נרגשת. לבשתי בגדים לא חגיגיים מידי ולא פשוטים מידי. בידיוק במינון הנכון. לבשתי חולצה יפה שקניתי לא מזמן בצבע אדום בהיר וג'ינס צמוד. פיזרתי את השיער, אבל עדיין לא יותר מידי פרוע. התאפרתי קצת והייתי מוכנה. שמעתי צפצוף מבחוץ.
"אמא אני הולכת" צעקתי לה.
"טוב ביי חמודה" היא חשבה שאני הולכת למסיבה הזאת ולא עם גיא, היא שמחה מאוד בשבילי.
ירדתי למטה ונכנסתי למונית. גיא היה שם. הוא היה נראה שונה. הוא לבש בגדים אחרים וסידר את השיער אחרת.
"שלום יפה שלי" הוא אמר.
"היי" אמרתי בביישנות.
"את מאוד יפה היום" הוא אמר ואני הייתי נבוכה מתמיד.
"תודה... גם אתה נראה לא רע" חייכתי.
הנהג התחיל לנסוע. ברוב הנסיעה הייתה שתיקה, אבל לפעמים מצאנו על מה לדבר. הגענו למקום, הנהג אמר לנו לצאת וגיא שילם.
יצאתי מהמכונית ופשוט נדהמתי למראה עייני...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
רותם | עוד סיפור אחד ודי
