עצב + שמחה = ?

הרגשה ווירדית כזאת, מכירים?

אני לא יודעת מה עובר עליי בתקופה האחרונה,

אני מעשנת הרבה הרבה הרבה יותר מהרגיל, משו כמו חצי קופסא עד לפעמים קופסא ביום.

השמנתי קילו, כי ניסיתי להפסיק להקיא.

לא כל כך קל כמו שזה נשמע , מסתבר..

וכמובן, פורים, טיול שנתי, לכת&רוץ, הכל הולך ומתקרב

 ואני.. נשארת ככה.

אני מדברת ומדברת על זה שאני מפסיקה להקיא מתחילה לעשות פעילות גופנית ולצמצם פשוט באוכל,

אבל בנתיים.. כל מה שאני עושה זה לאכול ולאכול ולרוץ שוב לאסלה האהובה עליי בבית לדחוף את שתי האצבעות המסריחות שלי עמוק לתוך הגרון

ולהקיא עד המוות. להקיא את נשמתי. להקיא דברים שנראה לי היום בבטן שלי מלפני 3 שנים או משו . להקיא,להקיא,להקיא.

חברות שלי,

איכ .. לא קוראת לכן יותר ככה.

אתן מגעילות אותי אתן דוחות אותי אתן פשוט גועל נפש.

אתן קוראות לעצמכן חברות? תנו לי חברות שיודעות שחברה שלהן מקיאה את הנשמה והסתבכה עם הפרעות אכילה,

ובמקום לעשות עם זה משו , אומרות 'אדייייר אפשר לראות אותך מקיאה?'

כאילו , נכנסתי להלם. שוק מוחלט. ואני יושבת לידן ומקיאה את החיים וכל מה שהן פאקינג עושות זה לצחוק לעצמן, להסתכל עליי ולצעוק לי 'איכככ חחחח ימגעילההה חחחח 'ולהקרע מצחוק, ובניהן הן צוחקות על 'שיואו חחח איזה חברות רעות אנחנו חחחח'

לא.. אתן לא חברות.

וגם אם אתן חושבות שכן, אז אתן צודקות.. אתן 'חברות' רעות, אבל זה פשוט לא מצחיק.

אני לא מאמינה שאלה הבנות שאמורות להשגיח עליי,

לשמור עליי.

עופו לי מהחיים

מכירים תבדיחה הקורעת מצחוק שאומרים למישו טיפש\רוצים להפטר ממנו של..

לך חפש אותי בשירותים, אני שם

Yep.