RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 1/2008
טוב, יאללה רק בשבילכם
אז לא ביקרתי פה הרבה זמן.
אחת הסיבות היא שאני אוהב את אח שלי כל כך שהחשק שלי לכתוב פשוט גואה.
אז מה היה לי?
מבחנים, תחרות מחורבנת, 58 גדול ויפה ועוד הרבה דברים. תכלס, אחרי שאני לא מעדכן הרבה זמן קשה מאוד לזכור בפרטי פרטים מה היה בדיוק בכל יום ויום. אני צריך להפסיק לנסות לסכם את זה, זה לא כל כך יעיל...
בחזרה לעתיד
שברתי היום את השיא שלי לריצת ה7 ק"מ! אין אדם מאושר ממני בעולם כרגע. זה פשוט, הרגשה עילאית. סתם, לא באמת. נסתפק בהרגשה טובה פלוס פלוס פלוס.
הרגשה שמקבילה לאותה ההרגשה שמרגישים כשצוללים לתוך קערת חומוס אחרי שחזרתם ממסע הישרדות מפרך באיי השלולית וזה מה שחפצתם בו בכל רגע ורגע. כן, בהחלט מסכם. למען האמת, הריצה התחלקה לחצי אחד ממש טובה וחצי אחד דיי גרוע. בעצם, ממוצע. ואי, יש לי פיצול אישיות קטן.
אתם יודעים מה הכי מעצבן?
כשאנשים שואלים אותי איך להגיע ממקום למקום באמצע ריצה. טוב, לפחות מנסים....
תמיד יש להם פרצוף מסכן בעיניים, כמו של חתול שצמא לחלב של אימו הפרה, ותמיד עוברת בראשי המחשבה שאולי הם תקועים והילד שלהם עומד למות במקלחת!
אבל מה הם חושבים לעצמם, אני באמצע מדידה, ולעצור יהרוס הכל. גם יקחו לי 5 דקות לסדר את הדופק והנשימה ולא להישמע כמו כלב שהולך לאנוס מישהי, וגם אני יהיה עצבני. ככה, שהכל לטובה!
נכון?!
הייתי מכניס פה שיר כדי שמילא מקום, אבל אין לי כוח. תפתחו את המדיה פלייר, ותבחרו שיר. אין, אין עלי! ככה גם כל אחד ישמע שיר שהוא אוהב, וכולם גם יהנו במקום לסבול ממטאל פאנקי ברוטאלי דפ' מפחידלי עם נגיעות משנות ה70.
להת' בפעם הבאה, אבל בלי נדר לעוד עידכון בזמן הקרוב, כי אסור לנדור,
תומר (המללללללללךךךךךךךךךךךךךךךךך)
(שמצטער אם הקטע ברמה קצת ירודה, כי הוא החליד פה)
| |
צעקה נשמעה.
צעקה החרידה את קירות הבית הלבנים. מנורה נדלקה, ואור עמום נראה ברקע.
ישבתי בחדר, והחלתי להריץ מחשבות
"תומררררר!112!!!"
בוא לכאן!
בטח משהו נורא קרה. ירדתי למטה במדרגות, במהירות מטורפת. קפצתי מעל המדרגה האחרונה ונחתתי על הרצפה הקרה. לא יכלתי לדמיין את מה שעתיד היה לקרות.
בפתח הדלת עמדה אישה בעלת קומה ממוצעת ושיער אדום.
פניה היה מוצלים ואפלוליות שררה.
העפתי מבט חטוף מסביב, אבל לא הבחנתי בשום דבר שלא היה כשורה. לכאורה, הכל היה בסדר.
הסתכלתי בחשש, מחכה לבשורה מרה. אולי השכן מת?
זאת הייתה אמא במפתן הדלת.
צעקה נוספת, חזקה פי שתיים, הידהדה:
"שים את הנעליים במקום!!!!!!!!!!"
החוק החשוב ביותר בבית הופר.
מה חשבתי לעצמי....
קצת עידכונים:
הפסדנו ב I S F. והכל באשמתכם!
המורה לפיזיקה מטורף. אני צריך לסכם עכשיו 12 עמודים.
ביום שבת הניווט מתחיל ב12. כן, ב12. מכאן נובע, שאני יכול לצאת ולחגוג ולבלות כל הלילה כאילו אין מחר, וגם לנסוע לניווט! הו, כמה מושלם!!!
אחשלי בן יותר מ12.
מחר אני מסיים ב 20 ל 12.
יש לי טלפון חדש, סמסונג E250. אין במספר שלו 12. אולי כתבתי על זה פה, אני כבר לא זוכר....
בכל מקרה, זה סטייל לפנים. רצתי איתו ושמעתי מוסיקה, ואמא אמרה שאני צחצח מכוער. אמרתי לה, סתמי תפה.
אסור לעשן! רואים, עכשיו זה מתאים לנושא החם...
חידה:
כמה פעמים המספר 12 נכלל/נזכר/מסופר/מזוקן בקטע?
העונה ראשונה נכונה יזכה( אני מעדיף תזכה) בנשיקה בתחת עם אפשרות לליקוק ממני, שזאת פריבילגיה מהסרטים.
בברכת חפשו בגגול בננה רגליים ותראו מה קורה,
שלכם,
תומר
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: