To sit next to the chair and to see her cracked
sitting in front of me covering with dust, I'm speaking to her
and in my head I'm hearing her voice talking to me, her blue eyes are
looking at me and on her lips sticking the smile
that would never fall, she is whispering to me, wipe away the tears
close the eyes and to smile, I'm opening my eyes and seeing her sitting
quietly, cracked and dusty, frightened I got close to her, it is a doll
it's not speaking, and it would never speak, right?
Shortly I got used to her awakening, she hugged me slowly
feared to be broken maybe, sometimes she was quiet, sometimes she talked
and when she spoke she said only one sentence, wipe away the tears, close the eyes and to smile
I would never know if it was my hallucinations, but I loved her
giggles heard... She is speaking to herself they are saying on me.
הבובה דולי.
לשבת ליד הכיסא ולראות אותה סדוקה,
יושבת מולי מכוסה אבק, אני מדברת אליה
ובראשי שומעת את קולה מדבר אליי, עיניה
הכחולות מביטות בי ועל שפתיה מודבק החיוך
שלעולם לא ירד, היא לוחשת לי, לנגב את הדמעות,
לעצום עיניים ולחייך, אני פותחת את עיניי ורואה אותה יושבת
בשקט, סדוקה ומאובקת, מבוהלת התקרבתי אליה, היא בובה
היא לא מדברת, ולעולם לא תדבר, נכון?
עד מהרה התרגלתי להתעוררויות שלה, היא חיבקה אותי לאט
פחדה להישבר אולי, לפעמים היא שתקה, לפעמים היא דיברה,
וכשדיברה אמרה רק משפט אחד, לנגב דמעות, לעצום עיניים ולחייך.
לעולם לא אדע אם היא הייתה ההזיות שלי, אבל אהבתי אותה,
צחקוקים נשמעים... היא מדברת לעצמה אומרים עלי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: