I stood in front of them, happy and smiling, some of them are
sad, I'm approaching them and they are drawing me inside them
to feel everything again, they are speaking the same words
that I already forgot, to hold their hands to walk in the ways
and to see more joining, sometimes one of them starts to cry
I'm approaching her and drawing again, back to the time that I wanted to deny,
the others started to be mad on that I stopped the walking, the noise, the non stop crying,
the laugh and the smiles which comes and goes, I held my head and wanted to run,
I wanted the cold hug of the silence, they are asking me, if we are continuing ,
I was about to lose my mind, I took a breath and said yes, we continued to go
among the ways and saw people, more joined, the sanity wanted to escape
to take me with he to the silence and leave them alone to cry and scream.
They asked me if something happened, and I answered quietly, that I want them to leave me
and the silence is hugging and eating me, now all I want is the memories back.
חיבוק מהשקט.
עמדתי מולן, שמחות ומחייכות, חלקן
עצובות, אני נגשת אליהן והן שואבות אותי לתוכן,
להרגיש שוב את הכול, הן
מדברות את אותן מילים
שהספקתי לשכוח, לאחוז בידן לטייל בין השבילים
ולראות עוד מצטרפות, מדי פעם אחת מתחילה לבכות,
אני ניגשת אליה ונשאבת שוב, חוזרת לאותו זמן שרציתי להכחיש,
האחרות החלו לכעוס על כך שעצרתי את ההליכה, הרעש, הבכי הבלתי נגמר,
הצחוק והחיוכים שבאים והולכים, החזקתי את ראשי ורציתי לרוץ,
רציתי את החיבוק הקר של השקט, הן שואלות אותי, אם ממשיכים,
עמדתי לאבד את דעתי, לקחתי נשימה ועניתי כן, המשכנו ללכת
בין השבילים וראינו אנשים, הצטרפו עוד, השפיות רצתה לברוח
לקחת אותי איתה אל השקט ולהשאיר אותן לבכות ולצרוח לבד.
הן שאלו אותי מה קרה, ועניתי בשקט, שאני רוצה שיעזבו אותי
והשקט מחבק ואוכל אותי, עכשיו כל מה שאני רוצה זה את הזיכרונות בחזרה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: