Climbing on the walls to
hold on the of sanity which I have left
my laugh is echoing in the room that full of dust flowers.
To see them coming to chain me raising in me a smile
of happiness, and the painting on the walls are moving to them,
letting me head to hold on the illusions to find sanity
among all this madness. The eyes are closing and the dreams are not
special anymore, they are fitting together with the reality, I'm picking
the flowers which crumbling in my hands, touching the walls
to know that I'm not dreaming, among the words which written on the wall
I'm finding her, but she is disappearing to me, among all this deliriums
and the clouds that giggle, and maybe... Just maybe, I'm really dreaming
and everything here is one big and realistic illusion, and maybe.. It's the reality
that became to delirium.
להתראות שפיות יקרה.
מטפסת על הקירות בשביל
להיאחז בטיפת השפיות שנשארה לי,
צחוקי מהדהד בחדר המכוסה פרחי אבק.
לראות אותם באים לכבול אותי מעלה בי חיוך
של אושר, והציורים על הקיר זזים להם,
מניחים לראשי להיאחז באשליות כדי למצוא שפיות
בין כל השיגעון. העיניים נעצמות והחלומות כבר
לא מיוחדים, הם משתלבים עם המציאות, אני קוטפת
את הפרחים שמתפוררים לי בידיים, נוגעת בקירות
כדי לדעת שאני לא חולמת, בין המילים שנכתבות על הקיר
אני מוצאת אותה, אך היא נעלמת לי, בין כל ההזיות
והעננים שמצחקקים. ואולי.. רק אולי, אני באמת חולמת
והכול פה אשליה אחת גדולה ומציאותית, ואולי.. זאת המציאות
שהפכה להזיה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: