Her slight fingers are traveling upon
the dusty books, the iron handcuffs
are decorating her lean hands and hiding the
the marks of the imprisonment on her wrists, the words
are her only friends and with them she is imprisoning,
in a Cathedral which overlooking the sea, possible to see
from her window the waves hitting the stones and shattering to fragments
Some of the words which accompanying her in the books growing wings
and escaping, some of them never coming back, in the feeling of betrayal she became a freind with the wind
and she knew that she would be hurt again, but she loved this more than everything in the world,
she loved to feel the fragments of the sea on her skin and the fear
that she would be alone, she loved the danger because she knew that she have nothing to lose
with transparent wings that won't raise her body, and the sound of the bells
which carrying her away.
קתדרלה ליד הים.
אצבעותיה הקלילות מטיילות על גבי
הספרים המאובקים, אזיקי הברזל
מקשטים את ידיה הצנומות ומסתירים את
סימני הכליאה על מפרקי ידיה, המילים
הן חברותיה היחידות ואיתן היא כלואה,
בקתדרלה המשקיפה לים, אפשר לראות
מחלונה את הגלים המכים את הסלעים ומתנפצים לרסיסים
חלק מהמילים המלוות אותה בספרים מצמיחות כנפיים
ובורחות, חלקן לא שבות לעולם, בתחושת בגידה התחברה לרוח
וידעה כי תפגע שוב, אך אהבה זאת יותר מכל דבר בעולם,
אהבה היא להרגיש את רסיסי הים על עורה ואת הפחד
שתהיה לבד, אהבה היא את הסכנה כי ידעה שאין לה מה להפסיד
עם כנפיים שקופות שלא ירימו את גופה, וצלילי הפעמונים
הנושאים אותה הרחק.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: