שוב יש לי את אותה ההרגשה.
אותו הדחף.
דחף לחתוך.
דחף ללכת לשירותים ולהקיא.
שוב משהו בתוכי שאומר לי: "יופי טיפשה, למה אכלת? מה עם כל הקלוריות שאכלת? וכל השומנים שהכנסת לפה שלך ברגע זה.."
וזה חוזר על עצמו אחרי כל דבר שאני אוכלת...
שוב יש לי את אותה ההרגשה.
כמו שהיה אז.
מתי שהייתי מחליטה שאני מתחילה בצום.
זה מחרפן. אני לא יכולה להכניס כלום לפה.
למה אני לא יכולה להיות כמו החברות שלי, לאכול כמה שבא לי, איך שבא לי, מתי שבא לי, את מה שבא לי...
חשבתי על זה, שביום ראשון אני אצום.
לא! אני לא אצום!
אני פשוט אוכל קצת. ממש קצת.
קצת אוכל בבי"ס וקצת אחרה"צ. זהו.
אבל אני הבטחתי שסיימתי עם זה. שזה נגמר.
אז זה יגמר אחרי יום ראשון.
לילה טוב...
אגב, לא התקבלתי ללהקה, אבל ביקשו שאבוא להיבחן גם שנה הבאה.. (:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
